שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, מאמץ לראשונה (19.9.22) את הדרך שמצאו בתי המשפט בערכאות הדיוניות להעניק כיסוי ביטוחי למי שנוהג בישראל כאשר ברשותו רק רישיון זר תקף. עמית קבע, כי המאגר לביטוחי רכב ("הפול") הפר את חובת הגילוי כאשר מכר ביטוח במקרה שכזה, כאשר לא מסר למבוטח שלמעשה לא ניתן לבטח אותו - ולכן עליו לפצות אותו. ככלל, יש צורך ברשיון נהיגה תקף בישראל כדי ליהנות מכיסוי ביטוחי במקרה של תאונת דרכים. זאת, במטרה "להעניש ולהרתיע את מי שנוהגים ללא רישיון ומגדילים בכך את הסיכונים שבדרכים". לצד זאת, תקנות התעבורה קובעות: "תושב ישראל אשר שהה מחוץ לישראל במשך תקופה של שנה רצופה אחת לפחות, בשנתיים שלפני יום כניסתו האחרונה לישראל, ובידו רישיון נהיגה זר בר-תוקף, יראו אותו כבעל רישיון נהיגה בר-תוקף בישראל, ברכב המתאים לדרגת רישיון הנהיגה הזר שלו... למשך שנה אחת מיום כניסתו האחרונה לישראל". מטרתה של התקנה, אומר עמית, היא להקל על תושבים חוזרים ולתת להם תקופת התארגנות עד שיוציאו רישיון ישראלי. אולם, חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הפלת"ד) שולל כאמור פיצוי ממי שלא היה בידיו רישיון ישראלי, גם אם רכש פוליסה. על-רקע זה קבע בית המשפט העליון בשעתו, כי מי שנוהג בישראל כאשר בידיו רק רישיון זר - לא יהיה זכאי לפיצוי, וזאת למרות שמבחינת תקנות התעבורה רשיונו תקף. הן בפסיקה מאוחרת יותר והן בספרות המשפטית נמתחה ביקורת על הלכה זו, וגם עמית אומר שייתכן שיש לדון בה מחדש, אך בפועל הוא מעדיף לאמץ את הנתיב העוקף אותה. אם חברת ביטוח מוכרת לנהג שכזה פוליסת ביטוח, למרות שכאמור בפועל אין לו כל ערך, הרי שהיא מפרה את חובת הגילוי המוטלת עליה על-פי חוק חוזה הביטוח. בשל הטעיה זו, קבעו בעבר בתי משפט השלום והמחוזיים, ניתן לחייב אותה לפצות אותו - למרות חוק הפלת"ד ולמרות פסיקת העליון. כעת, כאמור, מאמץ עמית לראשונה את אותו מסלול והופך אותו להלכה מחייבת. ישראלי אשר התגורר מספר שנים בארה"ב ובידיו רישיון נהיגה באופנוע, הגיע ארצה לתקופה מסוימת, רכש אופנוע וביטח אותו ב"פול". בשנת 2008 הוא נפצע בתאונת דרכים, ה"פול" טען שהביטוח אינו בתוקף משום שאין בידיו רישיון ישראלי, אך בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט אריה רומנוב) דחה טענה זו וחייב את ה"פול" לפצותו ב-3.9 מיליון שקל. ה"פול" ערער הן על האחריות והן על הסכום; עמית דחה את ערעור ה"פול" וקיבל חלקית את ערעורו של הנהג על הסכום שנפסק לו.

למשוך בשרוולו של הנהג

לדברי עמית, "לנוכח פערי הידע ופערי הכוחות בין המבוטח למבטח, ניתן היה לצפות כי ה'פול' תמשוך בשרוולו של המערער ותסב את תשומת ליבו כי הכיסוי הביטוחי שרכש אצלה פעמיים בכסף מלא (בכל פעם לחצי שנה), אינו שווה את הנייר שעליו הודפס... הפול, כמבטחת מקצועית שברשותה הידע והניסיון בתחום הביטוח הציבה אפוא מכשול בפני עיוור. הפול מכרה למערער פוליסה על סמך רישיון נהיגה זר, מבלי שעשתה לפחות את המינימום הנדרש כדי להסב את תשומת ליבו כי נהיגה עם רישיון זר עשויה לעורר בעיות. נהג הרוכש פוליסת ביטוח מחברת ביטוח מצפה כי סוכני הביטוח או נציגי המבטח יציגו בפניו את מלוא המידע הרלוונטי הנוגע לפוליסה המוצעת, ובכלל זה את תנאי תקפותה". עמית קובע: "הפול הסכימה לבטח את המערער (פעמיים) בהסתמך על רישיון הנהיגה הזר שהוצג לה לפני רכישת הפוליסה, תוך הפרת חובת היידוע. משלא עמדה הפול בחובת הגילוי והיידוע, היא אף יצרה מצג שווא בפני המערער, שכאשר יצא מדלת חברת הביטוח ועלה על אופנועו, האמין כי פוליסת הביטוח שרכש זה עתה, בהסתמך על רישיון הנהיגה הזר שהציג לפול, היא פוליסה תקפה שמעניקה לו כיסוי ביטוחי מפני תאונה. הפול, שגבתה את הפרמיה על הפוליסה, מנועה בנסיבות אלה מלכפור בתוקף הכיסוי הביטוחי אותו מכרה למערער". עמית הגדיל את הפיצוי ל-4.5 מיליון שקל וחייב את ה"פול" בהוצאות בסך 40,000 שקל. השופטים נעם סולברג ורות רונן הסכימו עם עמית. את ה"פול" ייצגו עוה"ד עוזי לוי ואהרון דואני, ואת הנפגע - עוה"ד אלי לוי ובארי קפלן.