שופטת בית המשפט העליון,
גילה כנפי-שטייניץ, ביטלה (23.10.22) את חיובה של רשות מקרקעי ישראל לשלם 36 מיליון שקל לעמותת "מעונות ילדים בישראל, קריית הילד ירושלים" במחלוקת על בנייה בסמוך למעון שמפעילה העמותה ברחוב סורוצקין בירושלים. החיוב נקבע בפסק דינו של נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים,
אהרון פרקש.
העמותה חוכרת מרמ"י למעלה משבעה דונמים לצורכי פעילותה, ובשנת 1995 חתמה על הסכם עם הרשות לפיו קיבלה הרשאה לתכנן בנייה למגורים ב-14 דונם סמוכים. עיריית ירושלים אישרה הקמת 200 דירות, בין היתר בתנאי שהעמותה תבצע מטלות ציבוריות ותפריש שטחים לצורכי ציבור. העמותה ורמ"י הסכימו, כי ההפרשה תיעשה מתוך השטח אותו חוכרת העמותה במקום משטח ההרשאה וכי דמי החכירה יהיו 91% משווי שטח ההרשאה.
העמותה שילמה ב-2008 דמי חכירה של 123 מיליון שקל ל-49 שנים ודרשה להפחית מהם את שווי השטח שהופרש לצורכי ציבור, בנימוק שזהו החזר על הוצאותיה בפיתוח שטח ההרשאה. רמ"י דחתה את הדרישה, אך פרקש קבע שהרשות עשתה עושר ולא במשפט משום שגבתה דמי חכירה על שטח בו לא משתמשת העמותה. לדבריו, רמ"י קיבלה הן דמי חכירה על שטח החכירה והן על שטח ההרשאה, דבר הפוגם בתחושת הצדק והיושר.
כאמור, כנפי-שטייניץ קיבלה את ערעורה של רמ"י. היא מציינת, כי פסיקתו העקבית של בית המשפט העליון, שכאשר יש בין הצדדים חוזה כדין - לא קיימת עילה של עשיית עושר ולא במשפט. "מקום בו הצדדים הגיעו להסכמות ועיגנו אותן בחוזה, החוזה בו התקשרו
מהווה את ה'עילה' או ה'צידוק' להתעשרות, כלומר לרווח שהפיק הזוכה מכוחו של החוזה". לכן, השאלה היא האם רמ"י קיבלה את דמי החכירה מתוקף ההסכם עם העמותה או מחוצה לו. עקרון יסוד נוסף הוא, כי מי שפעל לקידום האינטרסים שלו עצמו - אינו זכאי לקבל כספים ממי שהפיק גם הוא תועלת מאותן פעולות.
הוראות החוזה ברורות במקרה זה, ממשיכה כנפי-שטייניץ, הוראות החוזה ברורות: העמותה נטלה על עצמה את הוצאות הייזום בשטח ההרשאה, כל הסיכונים היו עליה ואין היא זכאית לתשלום כלשהו בגין פעולות אלו. רמ"י מצידה הבהירה מראש, כי הסכמתה להפרשה לצורכי ציבור מתוך שטח החכירה, לא תשפיע על דמי החכירה. העמותה הייתה מודעת לכך והסכימה שתוכל לשנות לשכנע את רמ"י לשנות את עמדתה - ותו לא. העמותה נטלה על עצמה סיכון מחושב (שמא בסופו של דבר לא תאושר הבנייה), העדיפה להפריש לצורכי ציבור מתוך שטח החכירה, פעלה להגדלת רווחיה - ואין היא יכולה לכפות על רמ"י לשאת בהוצאות בניגוד להסכם מפורש, קובעת כנפי-שטייניץ.
כנפי-שטייניץ מוסיפה: "דווקא התוצאה המחייבת את רמ"י בהשבה
יוצרת תחושה של חוסר צדק כלפי מי שעיגן את זכויותיו בהסכמים חתומים, והקפיד לאורך כל הדרך להעמיד את בעלת חוזהו על כך שלא ניתנה הסכמתו להשתתפות בהוצאותיה בגין ה'זכייה' הנטענת. העובדה שמדובר ברשות ציבורית ובכיס עמוק אין בה כדי לשנות ממסקנה זו". היא גם מזהירה, שתוצאה שונה עלולה לגרום ליזמים לנסות לגלגל על רמ"י הוצאות והתחייבויות הכרוכות בפיתוח קרקעות המדינה.
העמותה חויבה בתשלום הוצאות בסך 200,000 שקל ובוטלו ההוצאות באותו סכום שהטיל פרקש על רמ"י. השופטים
דפנה ברק-ארז ו
אלכס שטיין הסכימו עם כנפי-שטייניץ. את הרשות ייצגה עו"ד יעל מימון, ואת העמותה - עו"ד
אשר אקסלרד.