חברת אי.די.בי פיתוח וחברת כלל ביטוח ישלמו 1.2 מיליון שקל לסיום בקשות לתביעה נגזרת שהוגשה נגד מי שהיו בעליה ומנהליה של הקבוצה בתקופת נוחי דנקנר. הבקשות הוגשו בדצמבר 2013 ובינואר 2014 והתייחסו למהלכים שביצעה הקבוצה בין מאי 2010 למרס 2011. שופט בית המשפט העליון, עופר גרוסקופף, אישר (14.11.22) את ההסדר אליו הגיעו הצדדים, אם כי הפחית את הסכומים שיקבלו באי-כוחם של המבקשים. את הבקשות הגישו ראובן רוזנפלד (באמצעות עוה"ד עמית מנור ויוקי שמש) ומשה הייט (באמצעות עוה"ד שלומי מושקוביץ, יניב סטיס ונתי פולינגר). הם טענו, כי קבוצת אי.די.בי ביצעה באותה תקופה חלוקות אסורות בסך 1.25 מיליארד שקל, לאחר שדיסקונט השקעות (דסק"ש) רכשה 8.2% ממניות שופרסל מידי אי.די.בי תמורת 423 מיליון שקל. לטענתם, הייתה זו רכישה מניפולטיבית שנועדה לאפשר לאי.די.בי לרשום רווח שיצדיק את החלוקה. הבקשה הוגשה בשמה של דסק"ש נגד דנקנר; בכירי הקונצרן דאז ובהם אלי כהן, רפי ביסקר, ניב אחיטוב, חיים גבריאלי, עמי אראל, יצחק מנור ואבי פישר (שני האחרונים - שותפיו של דנקנר לשליטה); ומשרד רואי החשבון סומך-חייקין, שהיה המבקר החיצוני של הקבוצה. רוזנפלד והייט - בעלי מניות מן הציבור בדסק"ש - ביקשו לתבוע בשמה פיצוי על הנזקים הנטענים. הבקשות התעכבו ועברו גלגולים רבים לאורך השנים בשל הקריסה הכפולה של אי.די.בי. תחילה איבד דנקנר את השליטה בקונצרן לטובתו של אדוארדו אלשטיין, ולאחר מכן איבד אותה האחרון לטובתו של צחי נחמיאס (בעל השליטה הנוכחי). עקב כך, היה צורך בהליכים רבים במקביל להליכי חדלות הפרעון, והבקשה כלל לא הגיעה לשלב בו תידון לגופה. התיק הגיע לבית המשפט העליון בעקבות אחת מהחלטות הביניים של בית המשפט המחוזי בתל אביב, אך במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמות על סיומו. במרכזן נקבע, כי דסק"ש לא תקבל דבר וכי התשלומים היחידים יהיו לעורכי הדין (600,000 שקל למייצגיו של כל מבקש), למבקשים עצמם (50,000 שקל לכל אחד) והחזר הוצאות (200,000 שקל). עוד הוסכם, כי אי.די.בי פיתוח תממן 25% מהתשלום, וכלל ביטוח - אשר ביטחה אותה - תכסה 75%. גרוסקופף מציין, כי מדובר בהסכם חריג, ממנו ייהנו כאמור רק המבקשים ובעיקר באי-כוחם - ולא החברה בשמה הוגשו הבקשות. אולם, יש מקום לאשר אותו לנוכח הנסיבות החריגות: הליכים הנמשכים תשע שנים והערכת הערכאות השונות לאורך הדרך לפיה סיכויי הבקשות אינם מן המשופרים. במצב זה מסכימים כל המעורבים, כי התועלת שתצמח לדסק"ש מהמשך ההליך נמוכה מהעלות הצפויה. יש גם לתת משקל לעמדתו של הדירקטוריון הנוכחי, לו אין כל קשר לנתבעים, המתנגד לניהול ההליך - ולרוב בית המשפט יכבד את עמדת החברה בשמה מוגשת התביעה הנגזרת.

לא ישולם גמול אם לא הופקה תועלת

עיקר הדיון הוא בשאלת הגמול למבקש ושכר הטרחה לבאי-כוחם. גרוסקופף מאמץ את עמדת היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, לפיה לא ניתן להעניק גמול בתביעה נגזרת אם לא צמחה תועלת כלשהי ממנה לחברה בשמה הוגשה - ובכך קובע לראשונה הלכה מחייבת בשאלה זו. אולם, מוסיף גרוסקופף, הדבר אינו מונע מבית המשפט לזכות אותם בהוצאות מכוח סמכותו הכללית, ויש לעשות זאת במקרים בהם היה בסיס סביר להגשת הבקשה והיא כשלה מסיבות שאינן תלויות במבקש. במקרה זה, כדי שלא להותיר את רוזנפלד והייט בחסרון כיס, פוסק להם גרוסקופף (כהוצאות ולא כגמול) את הסכום המוסכם - 50,000 שקל לכל אחד, אותם ישלמו הנתבעים ולא אי.די.בי. בנוגע לשכרם של עורכי הדין סברה מיארה, כי גם אותו אין לפסוק כאשר החברה לא הפיקה תועלת מן התביעה הנגזרת, וזאת למעט במקרים חריגים. היא הסכימה שבמקרה הנוכחי יש מקום לתשלום, אם כי נמוך מזה שסיכמו הצדדים. גרוסקופף אינו פוסק בשאלה העקרונית ומקבל את עמדתה של מיארה לגבי גובה הסכום - 450,000 שקל לעורכי הדין של כל אחד מן המבקשים. הוא מציין מצד אחד את העבודה הממושכת שהשקיעו, ומצד שני - התיק מצוי בראשיתו, אין להפריז בכמות העבודה וכאמור דסק"ש לא יצאה נשכרת מן ההליך. הוא אישר את סכום ההוצאות - 200,000 שקל. השופטים יצחק עמית וחאלד כבוב הסכימו עם גרוסקופף. את נושאי המשרה לשעבר ייצגו עוה"ד אורי שורק, אהרון מיכאלי וגיורא ארדינסט; את רואי החשבון ייצגו עוה"ד ניר כהן, אלעד פלד ואורי גורלי; את יצחק דנקנר ייצגו עוה"ד רם כספי וירון קוכמן; את דסק"ש ייצגו עוה"ד אפי אברמזון, גיא איזנברג ורן קינן; את אי.די.בי פיתוח ייצגו עוה"ד אופיר נאור, טלי שלו ומתן רינג; את הכנ"ר ייצג עו"ד רועי נירון; ואת היועצת המשפטית - עו"ד יואב שחם.