לקוראים בעלי קיבה רכה מומלץ לדלג על השורות הבאות, הכוללות תיאור גראפי: לנגד עינינו נגלתה מעין בובה כתומה בסגנון החבובות עם עיניים מודבקות ופה פעור שנסגר ונפתח לקול השיר האמריקני הידוע "נשיקות". כבר בשלב זה ניתן היה להבחין שמשהו אינו כשורה. ואז, בהרחבה של התמונה ("זום אאוט") נראתה ה"בובה" יוצאת ממכנסיו של המפעיל, כולל שערות הערווה, ומעבר לכך מוטב לא להרחיב. הבנות הצעירות ברחו בגועל נפש מהמראה הדוחה, שמן הסתם הותיר בהן חותם נפשי. ילדים רכים יותר לא הבינו במדויק מה ראו, אבל הוריהם השכילו למשוך אותם בחרדה החוצה. כזכור, מוזאון רמת גן נסגר ברעש גדול על הרבה פחות מכך, ציור שהיה פחות מזעזע ממיצג הווידאו האמור.

אם האוצר ומנהלת המוזאון ידעו על תוכן הסרט, מדוע לא הזהירו את הצופים מראש על כך שבמוזאון מוצגת אוננות מודעת וישירה? האם מודע ראש עיריית תל אביב יפו, רון חולדאי, שחבר בצוות הדירקטוריון של המוזאון, לתוכן המטריד שמוצג במוזאון-הדגל בעירו?

• מהמועצה לשלום הילד נמסר: "בתערוכות, הצגות, תוכניות טלוויזיה וסרטים, חשוב למסור מידע מקדים לגבי התאמה גילית ואופי התוכן המוצג כדי לאפשר בחירה מודעת לילדים ולהוריהם".

• ממוזאון תל אביב לאמנות נמסר ל-News1: "התערוכה מתפרשת על פני כמה אולמות. באולם בו מוקרנת העבודה עם התכנים המיניים ישנו שילוט אזהרה בולט מחוץ לגלריה ובכניסה אליה".

שילוט האזהרה הוצב באיחור, בעקבות פניית הח"מ. דפי המידע נותרו ללא אזהרת צפייה, ובאתר המוזאון הסתפקו, גם כן בדיעבד, באזהרה הסתמית: "העבודה 'האי של ברקלי' מכילה תכנים שעלולים לא להתאים לכל הצופים". ומה בעבודה בדיוק לא מתאים? את זה בוחר המוזאון להסתיר מהמבקרים שוחרי התרבות. כך, באיצטלה של קידמה ומודרניזם מוכרים לנו "אמנות" זולה, שמקומה אולי במקורות של פדופילים ועברייני מין.