אדם המצוי ב"יחסי השפעה" מול עובד אחר עלול לעבור מולו על החוק למניעת הטרדה מינית, גם אם אין ביניהם "יחסי מרות". כך קובעת לראשונה (12.12.22) נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, ורדה וירט-ליבנה. עד היום נקבע, כי הטרדה מינית לעניין יחסי עבודה מתקיימת כאשר בין המטריד למוטרד מתקיימים יחסי מרות, דהיינו - המטריד הוא מעסיקו או מנהלו של המוטרד. כעת קובעת וירט-ליבנה, כי תיתכן הטרדה שכזאת גם במדרג יחסים נמוך יותר, בו למטריד יש השפעה על העסקתו של המוטרד, גם אם אין לו מרות פורמלית עליו. הלכה זו נקבעה במקרה של הטרדת מלצרית בידי שף זוטר בבית מלון באילת, והיא תקפה למגוון רחב מאוד של אפשרויות.

ניסיון, ותק, מעמד

וירט-ליבנה אומרת: "יחסי השפעה במקום העבודה מצויים בתווך שבין יחסי מרות (ממונה לכפיף) לבין העדר מרות (חברים לעבודה במעמד זהה). כוח השפעה זה יכול להיווצר במצבים שונים, שאינם כרוכים בכפיפות המיוחסת לבעל מרות. יחסי השפעה יכולים להתבטא בעיקר בשתי בחינות – מקצועית ומעמדית. "מבחינה מקצועית, יחסי השפעה מתבטאים בניסיון של עובד בתחום הרלוונטי ובמידת החשיבות המקצועית שלו במקום העבודה. השפעתו זו באה לידי ביטוי כשנתוניו המקצועיים האישיים של המטריד מקנים לו ביטחון במקום העבודה ומשפיעים ישירות על המוניטין והשם שלו. במצב זה, גם בין שני עובדים שהתחילו לעבוד באותו זמן עשויים להתקיים פערי כוחות נוכח כוחו המקצועי של העובד המנוסה יותר גם מבלי שיש ביניהם כפיפות כמשמעה בהגדרת יחסי מרות. במקרה שהעובד המנוסה הטריד מינית את העובד המנוסה פחות, פערי הכוח ביניהם עשויים להשפיע על עתיד המשך עבודת המוטרד ככל שלא ישתף פעולה. "למשל, ייתכן שהתנגדות המוטרד תוביל לכך שהמטריד יקשה עליו במישור המקצועי בכך שימנע מלסייע לו, או ינצל את חולשתו המקצועית להקטינו מול המעסיק ולייצר חוות דעת שלילית עליו בסביבת העבודה. פערי כוחות מהבחינה המקצועית יכולים גם להתבטא במהות התפקיד עצמו, כאשר תפקיד המטריד במקום העבודה מוערך, עיקרי או נחשב יותר, לעומת תפקיד המוטרדת. "...יחסי השפעה יכולים אף להתבטא מבחינה מעמדית במקומו האישי של העובד במקום העבודה וכן להיגזר מהוותק של העובד במקום עבודה, מטיב קשריו עם עובדים אחרים, שמו והמוניטין שלו. גם כאשר התקיימה הטרדה מינית בין שני עובדים באותו תפקיד מקצועי, ייתכן שפערי הכוחות המעמדיים בין השניים יהפכו אחד מהם לבעל השפעה על השני. כך למשל, כאשר האחד ותיק והשנייה חדשה. ותק עשוי להקנות כוח לעובד במקום העבודה בין במשקל שניתן לדבריו למשל לבכירים ולמנהלים, ובין בכוחו החברתי וההשפעה שיש להתנהגותו על עובדים אחרים".

הרחבה נוספת לפערי כוח

וירט-ליבנה ממשיכה: "כאשר מדובר בהטרדה מינית שבוצעה על-ידי בעל השפעה, יש לקבוע כי רף ההוכחה המוטל על המוטרדת ביחס להוכחת רכיב 'הראה למטריד כי אינו מעוניין' נמוך מהרף המוטל על מי שהוטרדה על-ידי עובד במעמד זהה לה. ככל שיחסי ההשפעה חזקים יותר, הרף להוכחת רכיב זה יהא נמוך יותר. מדובר, אפוא, במקרים בהם ראוי להחיל סטנדרט זהירות מיוחד על בעל ההשפעה, נמוך מזה של בעל מרות אך גבוה משל עובד מן המניין". וירט-ליבנה מזכירה, כי כאשר מדובר בהטרדה מינית בעת יחסי מרות, ויתר המחוקק על הצורך להוכיח שהמוטרדת הראתה למטריד שאינה מעוניינת, ומכאן שניצול יחסי מרות הוא נסיבה מחמירה. בית המשפט כבר הרחיב את הגדרת "יחסי מרות" גם למקום בו אין כפיפות פורמלית במסגרת יחסי העבודה, וגם למקרים בהם ההטרדה הייתה בסמוך לסיום יחסי העבודה. ככלל, הרחבות אלו מתבטאות במישור הפורמלי (גם כאשר יש יחסים היררכיים לא-קלאסיים ויכולת השפעה על מעמדו של העובד) ובמישור הלא-פורמלי (סממנים חיצוניים כגון פערי גיל ומי יזם את היחסים). הצורך בהרחבה הנוספת נובע ממקרים המתרחשים "בין עובדים שיש ביניהם פערי כוח שאינם נובעים מכפיפות כלשהי או מיחסי מרות כפי שהוגדרו בפסיקה. פערים אלו עשויים להוביל למקרים המצויים בשטח 'אפור' בו ברור כי לצד אחד יש יכולת השפעה על הצד השני, יכולת אשר תמנע מהצד החלש להראות למטריד כי אינו מעוניין, ואף עשויה להוביל לשיתוף פעולה או ציות למטריד גם כשהדבר כרוך בפגיעה במוטרד", מסבירה וירט-ליבנה. מכאן היא מגיעה להגדרה המחייבת של "יחסי השפעה".

160,000 שקל למלצרית שהוטרדה

במקרה הספציפי קיבלה וירט-ליבנה את ערעורה של המלצרית על פסק דינו של בית הדין האיזורי בבאר שבע (השופט יעקב אזולאי), תוך שהיא מתערבת הן בממצאי העובדה והן במסקנה המשפטית. היא קובעת, כי השף בן ה-32 אכן הטריד מינית את המלצרית בת ה-21 בעת עבודתה במלון בשנת 2017, כאשר ניסה לנשק אותה ונגע בה. בין השניים לא היו יחסי מרות, אך היו יחסי השפעה: תפקידו של השף (אמנם זוטר) היה בכיר משל המלצרית, הוא עמד בקשר עם בכירים יותר, עבד במלון שנה וחצי (לעומת שלושה שבועות של המלצרית) והוא היה מבוגר משמעותית ממנה. עוד קובעת וירט-ליבנה, כי החברה בעלת המלון לא עמדה בנטל להוכיח שטיפלה בצורה סבירה בתלונת המלצרית ופעלה למניעת הישנות מקרים דומים. גם כאן היא הופכת את ממצאי העובדה של אזולאי: החברה לא הוכיחה שתלתה תקנון למניעת הטרדה מינית ולא נקטה אמצעים סבירים למניעה בפועל של הטרדות. וירט-ליבנה מעירה, כי חובה זו אף הייתה מוגברת לנוכח העובדה שמדובר באילת ובמלון בו העבודה היא אינטנסיבית במיוחד. בנוסף לכך, נפלו פגמים משמעותיים בטיפול בתלונתה של המלצרית, במיוחד בכך שהבדיקה לא הייתה יסודית ולא התקבלה החלטה אופרטיבית. וירט-ליבנה קבעה, כי השף יפצה את המלצרית ב-40,000 שקל, החברה תפצה אותה ב-120,000 שקל והם ישלמו לה הוצאות בסך 25,000 שקל. השופטים סיגל דוידוב-מוטולה ורועי פוליאק ונציגי הציבור חיה שחר ועצמון ליפשיץ הסכימו עם וירט-ליבנה.