בתל אביב הלכה לעולמה (12.12.22) העיתונאית תקוה וינשטוק-לוריא, מהעיתונאיות הראשונות בישראל, שהייתה כתבת וחברת מערכת מעריב" במשך שנים רבות ויקירת העיר תל אביב-יפו. בת 97 הייתה במותה. וינשטוק נולדה בשנת 1925 בפריז שבצרפת לד"ר נפתלי כהן רופא יליד צפת ולצילה לבית משפחת אטינגון. בהיותה בת שנה לערך נפרדו הוריה והתגרשו. תקוה עלתה לארץ עם אימה ב-1926 ואילו אביה נשאר בצרפת, השתקע שם, עבד כרופא ולימים הפך לכותב רומאנים וספרים לבני הנעורים בשם העט פייר ניראק. פייר נשא לאשה בחורה מקומית מצרפת ולזוג נולדו ארבעה ילדים. האב ניתק קשר עם בתו תקוה. ילדותה ונעוריה של תקוה עברו במושבה פתח תקוה שם התגוררה עם אימה צילה וסבתה. תקוה למדה בבית הספר יסודי במושבה ובגימנסיה "אחד העם" שבפתח תקוה ובהמשך למדה ספרות והיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1935 נישאה אימה של תקווה צילה לד"ר יהודה אריה וינשטוק, עו"ד ונוטריון מפעילי "הפועל המזרחי" בפולין שעלה לארץ ישראל ב-1926 והשתקע בתל אביב. בשנת 1944 עברה תקווה להתגורר באופן קבוע בתל אביב ומאז ועד מותה הייתה תושבת העיר. בצעירותה הייתה פעילה בוויצו בעיר.

אהבת הכתיבה מגיל צעיר

מגיל צעיר מאוד עוד כשהייתה ילדה כתבה, תקוה וינשטוק חיבורים שירים ופרוזה. את דרכה העיתונאית החלה ביומון "הבוקר" בעריכת יוסף הפטמן .כתיבתה צדה את עינו של עורך מעריב ד"ר עזריאל קרליבך ובשנת 1949 כשהייתה בת 22 הצטרפה לעיתון. היא כתבה כתבות ופיליטונים. תקווה היא מהעיתונאיות הראשונות בישראל, והיא פתחה את הדלת בעבור דור חדש של כותבות במעריב. במשך שנים ארוכות כיהנה כחברת מערכת. בתוך כך פרסמה מדור קבוע במגזין "את" ובנוסף כתבה גם מדורים ב"על המשמר" וב"משמר לילדים". ב-1961 נישאה למשורר והעורך ירוחם לוריא, בן למשפחת אהרן שלוש, ממייסדי נווה צדק. בשנות ה-60 נולד בנם היחיד, יששכר (שָׂכִי) לוריא. וינשטוק פרסמה כמה ספרים ובהם ספר נוער בשם "נמרים בן גדי" בעקבות ביקור במקום, וספר בשם "בעקבות האב האבוד" - ספר סמי אוטוביוגרפי לבני הנעורים בו מגוללת תקוה את סיפור חייה וחיפושה אחר אביה שנשאר בצרפת וניתק קשר עם בתו. בן דודה של תקוה דוד (דודי) הכהן מספר כי עד שנתה ה-95 כתבה באופן קבוע בעיתון האינטרנטי של אהוד בן עזר.

עטורת אות "יקירת תל אביב"

תקוה היא בין המעוטרים באות יקיר/ת העיר לשנת 2020. האות מוענק מדי שנה לתושבי תל אביב-יפו, בני 70 לפחות בעת קבלתו, אשר מתגוררים בעיר, על פעילות ייחודית וראויה לציון, שעיקרה בתל אביב-יפו או לטובת העיר ותושביה או לכבודם. תקוה וינשטוק-לוריא, הותירה אחריה את בנה שכי, נכדים ונינים.