יש לפרש בצורה מרחיבה את מבחן "הזיקה המהותית" כאשר מבקשת המשטרה לחלט רכוש ששימש לביצוע עבירה. כך קובע (1.3.23) שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית. ענייני חילוט לרוב אינם מגיעים לבית המשפט העליון (שכן הם נדונים בשלום ולאחר מכן במחוזי), ועמית אומר שהוא מנצל מקרה נדיר זה כדי להבהיר נקודה זו. עמית מצטט בהסכמה את דבריה של עו"ד שילה ענבר: "חילוט אמצעים צריך להיבחן כעונש, לאור חומרת המעשה, מידת האפקטיביות שתהא לחילוט הרכוש הקונקרטי על הרתעת היחיד והרבים וההלימה בין המעשה ובין חילוט הרכוש. שיקולים אלה מתגלמים במבחן הזיקה המהותית במובנו הרחב, כפי שנוסח בפרשת מועד, ומאפשרים לבית המשפט שיקול דעת בהתאם לתחושות הצדק". פקודת סדר הדין הפלילי קובעת: "רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה". תפיסה שכזאת יכולה להיות לשלוש מטרות: מניעת שימוש פסול נוסף בחפץ, שימורו כראיה וחילוטו העתידי אם החשוד יורשע וייקבע שאותו חפץ שימש לביצוע העבירה. החלטתו של עמית עוסקת בתפיסה לצורכי חילוט. עמית מדגיש, כי "אין להסתפק בקשר קלוש ורחוק שהתבטא אך בכך שהחפץ נכח באירוע והיווה חלק מההשתלשלות העובדתית בתיק, על-מנת לראותו כבעל זיקה מהותית ובעוצמה מספקת". עם זאת, כאמור, הוא סבור שיש לנקוט גישה מרחיבה, ולא לאפשר את התפיסה רק במקרה בו לא ניתן היה לבצע את העבירה בלא החפץ התפוס. הוא מציע רשימה בלתי סגורה של מבחני עזר לקיומה של זיקה שכזאת:

• השימוש בחפץ הוא בלתי נפרד מן העבירה, כגון סכין בעבירת תקיפה, כסף בעבירת הימורים או רכב ששימש להעברת רכוש גנוב.

• השימוש בחפץ סייע לבצע את העבירה, כגון אם הוא שימש לאבטח את ביצועה או למנוע את גילויה.

• החפץ נכלל בכתב האישום, קל וחומר - ביסוד העובדתי המתואר בו.

• שימוש יוצא דופן בחפץ בהקשר לעבירה, כגון הסלקת נשק מתחת למכסה המנוע של מכונית או שימוש בדירה כמעבדת סמים.

• השימוש בחפץ נכלל בתכנון המוקדם של המזימה העבריינית, כגון רכישת רכב שתכונותיו מסייעות לעבריין.

• "מבחן האלמלא" - האם ניתן היה לבצע את העבירה בלא אותו חפץ. עמית מדגיש, כי זהו מבחן אחד בלבד, וכי ברוב המקרים ניתן להצביע על דרכים אחרות לביצוע העבירה.

עמית דחה את ערעורו של עדנאן נורי על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט עמית מיכלס) לתפוס מכונית בה נסע למקום בו (על-פי כתב האישום נגדו) שיסף את פניו וצווארו של הקורבן בשל מחלוקת כספית ופצע אותו בצורה אנושה. עמית קבע, כי מאחר שכאמור מדובר ברכב ששימש להגעה למקום העבירה ולהימלטות ממנה, קיימת זיקה מספקת המאפשרת את התפיסה לקראת חילוט אפשרי. את נורי ייצגו עוה"ד רותם ישעיהו ומאיר נבון, ואת המדינה - עוה"ד מורן פולמן ושני פוגודה.