רוב מסלולי ההליכה של נפאל מרוחקים. האוכלוסייה והתשתיות דלילות והקליטה הסלולרית הפכפכה. בנוסף, האזורים ההרריים של נפאל חווים שינויי מזג אוויר פתאומיים. מדי שנה מדווחים בהרי נפאל על תאונות קטלניות, כולל תאונות שנגרמו ממפולות שלגים, סופות שלגים ומחלות כתוצאה מהליכה בגובה רב. העלות של הפעלת משימות חיפוש והצלה כאשר מטיילים בודדים נעדרים מכבידה מאוד על כלכלת המדינה התלויה בענף התיירות. נשיא איגוד סוכנויות הטרקים של נפאל, אמר בראיון ל"קטמנדו פוסט" כי "בין 10 ל-15 מטיילים נעדרים בנפאל בכל שנה, ורובם 'מטיילים עצמאיים'. אלה הם תיירים שמטיילים לבד ללא מדריכים או קבוצות".

הסכנה הנוספת שבטרקים מהסוג הזה היא מדריכי טיולים וחברות הפועלות ללא רישיון. מנהל מועצת התיירות הסביר שמדריכים ללא רישיון פועלים ללא רישום או אישור ממשלתי ולכן אינם משלמים מיסים. בכך, הוא מנמק, "הם לוקחים משרות מהנפאלים המקומיים לגיטימיים". לפני כן, תיירים יכלו לטייל ללא מדריך על-ידי קבלת אישור מסלול וכרטיס Trekkers Information Management System (TIMS). כרטיס TIMS הינו אישור טיול בסיסי אשר דורשות הרשויות מזרים עבור תיירות אקסטרים. בעקבות התיקונים האחרונים בחוק, תיירים יידרשו לשכור מדריך כתנאי מוקדם לרכישת אישור TIMS. כמו-כן, אישור ה-TIMS יתקייר ל-2,000 רופי נפאלי לאדם. לפני כן, אנשים שנסעו בקבוצות גדולות שילמו 1,000 רופי נפאלי עבור כרטיס TIMS ואילו אלו שנסעו לבד שילמו 2,000 רופי נפאלי.