במכון הישראלי לדמוקרטיה התקיים כינוס "מתייצבים לדגל", בו התכנסו מומחים לדון במחאת חיילי המילואים. בדיון נכחו חוקרי המכון, בכירי צה"ל לשעבר, אקדמאים מתחומי דעת שונים ונציגי מחאת המילואים. אחד המוקדים המרכזיים של הדיון היה השפעת המחאה על אתוס "צבא העם". נושא חשוב נוסף לדיון היה ההשלכות האפשריות של המחאה על היחסים בחברה. המחאה הדגישה את השסעים בחברה, כאשר השמאלנים תומכים בזכותם של חיילי המילואים לסרב לשרת במבצעים מסוימים, ואילו בימין טוענים שחובתו של כל אזרח לשרת בצבא. הדיון בכנס בחן את השפעת השסעים הללו על החברה הישראלית ואת הפוטנציאל לפגיעה ארוכת טווח במרקם החברתי של המדינה. הכינוס גם השווה את מחאת חיילי המילואים למחאות דומות בהיסטוריה הישראלית. השוואה זו הדגישה את האופי הייחודי של המחאה הנוכחית ואת האתגרים שהיא מציבה בפני הממשלה והחברה כולה. בנוסף לדיון הוצג סקר חדש. הסקר, שנערך על-ידי מרכז ויטרבי לחקר מדיניות ודעת קהל והמרכז לדמוקרטיה וביטחון, בחן את עמדות הציבור ביחס לביטויי מחאה שונים במסגרת השירות הצבאי, הן של חובה והן של חיילי מילואים. ממצאי הסקר חשפו כמה תובנות מעניינות. כך למשל, 24.5% מכלל הנשאלים סבורים שמותר למתגייסים לסרב לשרת בשטחים, לעומת 61.5% הסבורים כי צעד זה אסור. חלוקה זו באה לידי ביטוי במיוחד כאשר המשיבים היו חלוקים לפי דעות פוליטיות, כאשר 47% מהשמאל סבורים שמותר למתגייסים לסרב לשרת בשטחים, לעומת 18% ו-21% מהמרכז ומהימין, בהתאמה. עוד עלה מהסקר כי 29% מכלל הנשאלים סבורים שמותר לחיילי מילואים לסרב להתנדב לשירות במערך המבצעי (כגון טייסים) לעומת 59% הסבורים כי צעד זה שגוי. שוב חלה חלוקה בפילוח פוליטי, כאשר רוב בשמאל (56%) סבורים שמותר לחיילי מילואים לסרב להתנדב לשירות במערך המבצעי, לעומת 37% מהמרכז ו-17% מימין. הסקר בדק גם מה אמורה להיות תגובת צה"ל אם חייל מילואים הודיע כי לא יתייצב לתפקיד. השיעור הגבוה ביותר (46%) מהנשאלים סבור כי על מפקדיו לקיים עמו שיחה על-מנת לשכנעו להגיע, 27% סבורים כי יש להדיח אותו לאלתר ו-13% סבורים כי יש לרסן ולהכיל את תפקידו.