32 שנים לאחר שחברת הימנותא דרשה לפנות בית בשכונת סילואן בירושלים ולהעבירו לידיה, קובע סופית (3.4.23) בית המשפט העליון, כי החברה שבבעלות הקרן הקיימת אינה יכולה לדרוש מבני משפחת סומרין - המתגוררת בו שנים רבות - לפנות אותו. מאז 1959 היה הבית בבעלותו של מוסא סומרין, שהלך לעולמו בשנת 1983; בניו ויורשיו היו תושבי ירדן. לאור זאת קבע ב-1989 האפוטרופוס לנכסי נפקדים, כי מדובר ב"נכס נפקד". הוא מכר את הבית לרשות הפיתוח, אשר ב-1991 מכרה אותו להימנותא - וזו ביקשה מבית משפט השלום בירושלים לפנות ממנו את בני משפחת סומרין. התביעה נדחתה בנימוק שלא מדובר ב"נכס נפקד", אך בית המשפט המחוזי בירושלים הורה לבית משפט השלום לקבוע האם מוסא מכר את הבית ב-1983 לאביו של מוחמד סומרין שהתגורר בו באותה עת, כפי שטענו בני המשפחה. בית משפט השלום שב ודחה בשנת 1999 את תביעת הפינוי של הימנותא, בשל אותו הסכם ולאחר שמצא, כי מוסא התיר למוחמד עוד בחייו להתגורר בבית. בשנת 2000 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורה של הימנותא. בעקבות זאת הגישו בני משפחת סומרין תביעה לצו הצהרתי בו ייקבע שהבית שייך להם; הימנותא טענה שההסכם משנת 1983 היה מזויף (ואף התלוננה על כך במשטרה. בשנת 2004 ביקשו סומרין להקפיא את התביעה עד לסיום חקירת המשטרה, בקשתם נדחתה ובית המשפט המחוזי דחה את תביעת הבעלות וקבע שהראיות שהגישו סומרין היו "דלות ביותר". ערעורם של סומרין נדחה ובשנת 2005 שבה הימנותא וביקשה לפנותם. שנה לאחר מכן התקבלה התביעה בהעדר הגנה, אך בשנת 2011 נענה בית משפט השלום לבקשת סומרין וביטל את פסק הדין; בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של הימנותא. לאחר שורה של הליכי ביניים, שהגיעו עד בית המשפט העליון, קיבל בשנת 2019 בית משפט השלום את תביעת הפינוי וקבע שהרשות שקיבלו בני המשפחה להתגורר בבית פקעה עם מותו של מוחמד בשנת 2015. בשנת 2020 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורם של סומרין, הם ביקשו לערער לעליון וביצועו של פסק הדין עוכב עד להכרעה בבקשה. השופטת רות רונן קיבלה את הבקשה לערער ואף קיבלה את הערעור לגופו. היא קובעת, כי פסק הדין שדחה את תביעת הפינוי הראשונה יוצר השתק עילה והימנותא אינה יכולה להגיש אותה שוב. באותה תביעה ביקשה הימנותא לסלק את מוחמד ובני ביתו ובית המשפט קבע שמוסא אכן העניק להם רשות להתגורר בו. לכן העובדה שמוסא ומוחמד הלכו לעולמם, אינה שוללת מיורשיו של מוחמד את זכות המגורים. דחיית תביעת הבעלות של סומרין אכן מעלה סימני שאלה לגבי בעלותם על הבית, אך אינה נוגעת לגבי זכותם להתגורר בו, מסבירה רונן. המשנה לנשיאה עוזי פוגלמן והשופטת דפנה ברק-ארז הסכימו עם רונן - הראשון מהנימוק של השתק עילה והאחרונה מכוח דיני הרישיון במקרקעין. הימנותא חויבה בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל. את סומרין ייצגו עוה"ד וסים דכוור, יותם בן-הלל ומחמוד דחלה; את הימנותא ייצגו עוה"ד זאב שרף, שרון הל-גלעד ורן ריף; ואת היועץ המשפטי והאפוטרופוס לנכסי נפקדים - עו"ד אפי יגל.