הרב ברוך אבוחצירא (ה"באבא ברוך") ישלם מיד לרשות המיסים 50 מיליון שקל. כך קבע שופט בית המשפט העליון,
עופר גרוסקופף (25.4.23). השופט דחה את בקשת אבוחצירא לעכב את ביצועו של פסק הדין, אשר חייב אותו בתשלום מס על הכנסות בסך 73.3 מיליון שקל בשנים 2011-2003.
פסק הדין ניתן באוגוסט שעבר בבית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט
מגן אלטוביה), אשר דחה את רוב ערעוריהם של אבוחצירא (בנו של ה"באבא סאלי", הרב
ישראל אבוחצירא) ובנו, יהודה אבוחצירא, על השומות שהוציאה להם רשות המיסים. בשנים אלו דיווח אבוחצירא על הכנסות בסכום אפס, אך במקביל הופקדו 52.8 מיליון שקל בחשבונותיו בבנק הפועלים ועוד 17.7 מיליון שקל בחשבונו של בנו. אבוחצירא גם לא דיווח, בהצהרת הון שהגיש בשנת 2008, על חשבון בבנק HSBC בפריז ועל חשבון בבנק הפועלים בניו-יורק.
אבוחצירא טענו, כי הכספים המתקבלים בהילולת ה"באבא סאלי" מועברים לעמותות בראשותו של ה"באבא ברוך" ולתרומות לקהילה; שחלק מהכנסתו של האב היא ממכירת חפצי קדושה שהיו שייכים לאביו-שלו; שאין הוא מעניק שירותי דת בצורה סדירה, אינו גובה תשלום עליהם והמתברכים יכולים לתרום לעמותות; ושחלק מן הכספים היו מתנות על-רקע רגשי-אישי. עוד טענו, כי עושרם המשותף בסוף 2008 היה 2 מיליון שקל בלבד והוא לא גדל בשנתיים שלאחר מכן.
אלטוביה קיבל את עמדת פקיד השומה, אשר התבססה בין היתר על פסיקתו של בית המשפט העליון בעניינו של הרב יקותיאל אבוחצירא - בן-דודו של ה"באבא ברוך". עוד הוא מציין, כי אבוחצירא אישר בעדותו את הקשר בין הפעילות הדתית לבין הכנסות, וכי אף אמר שיש משפחות של יוצאי מרוקו הדואגות לפרנסתו "כדי שאוכל לעסוק רוב היום בלימודי תורה". ואילו בנו אישר שאביו מקבל קהל פעמיים בשבוע ועורך אירועים גדולים קבועים. אלטוביה מסיק, כי מדובר בפעילות נרחבת ותדירה, וכי זו - לצד היקף הסכומים בהם מדובר - מוליכים למסקנה שמדובר בפעילות עסקית החייבת במס.
רק 40,000 שקל בחודש אבוחצירא ערערו לבית המשפט העליון ובחודש שעבר ביקשו לעכב את ביצוע פסק הדין (דהיינו, הם לא שילמו דבר במשך חצי שנה למרות פסיקת בית המשפט). לטענתם, סיכויי הערעור טובים משום שבפסק דינו של אלטוביה נפלו טעויות מהותיות: ההכנסות שלהם נובעות מ"זכות אבות" ומיועדות לפעילות העמותות שבראשותם ולרווחת קהילתם. עוד הם טוענים, כי פקיד השומה התעלם מכך שהונם גדל באופן מזערי בלבד, וכי אין לסווג את הכספים שקיבלו מחסידיהם כהכנסה מעסק או משלח יד.
לגבי סכום המס טענו אבוחצירא, כי הוא מסתכם ב-50 מיליון שקל; המדינה לא הגישה הערכה משלה, וגרוסקופף אומר שמן הסתם זהו הסכום הנכון. לדברי השניים, הונם נאמד ב-250,000 שקל בלבד והכנסותיהם החודשיות מסתכמות ב-40,000 שקל - סכום שבקושי מספיק לקיומם, במיוחד לנוכח העובדה שהמצב הרפואי שלהם ושל נשותיהם אינו משופר. "ביצוע פסק הדין ימיט עליהם ועל בני משפחותיהם אסון של ממש", טענו.
המדינה התנגדה לבקשה וציינה שהיא מעוררת תמיהות, לנוכח העובדה שבשנים 2011-2005 הופקדו 60 מיליון שקל בחשבונו של ברוך אבוחצירא. המדינה מעריכה שגם בשנים הבאות הוא נהנה מהכנסות גבוהות, ואין זה נכון שהשניים חיים רק ממשכורותיהם. בתגובה טענו אבוחצירא, כי הכנסותיהם פחתו במידה ניכרת בחצי השנה שחלפה מאז פסק הדין.
ככלל חובה לשלם מיד בדחותו את הבקשה מזכיר גרוסקופף, כי ככלל - הגשת ערעור אינה עילה לעיכוב ביצוע. יתרה מזאת: החוק מקפיא אוטומטית תשלום מס עם הגשת ערעור למחוזי - אך לא עם הגשת ערעור לעליון, מה שמלמדת שקיימת חובה לשלם מיד את הסכום שנפסק. אבוחצירא לא הוכיחו שייגרם להם נזק בלתי הפיך ממימוש מיידי של פסק הדין: תצהירם אינו מתייחס להכנסותיהם לאחר 2011 ולכן יש להניח שהפעילות העסקית - בהיקף זה או אחר - נמשכה בשנים אלו. לצד זאת, הסיכוי שהערעור יתקבל במלואו "איננו מן המשופרים"; ומצבו הרפואי של נישום אינו עילה שלא לפתוח בהליכים לגביית סכום מס כה גבוה.
נימוק נוסף, ממשיך גרוסקופף, הוא השיהוי הניכר בהגשת הבקשה. "במהלך תקופה זו עשו המבקשים דין לעצמם ונמנעו שלא כדין מלשלם את חיוב המס שהוטל עליהם. עמדו למבקשים דרכי פעולה אשר היו יכולות להביא לדחיית מועד תשלום החוב מבלי שתהיה בכך הפרה של הדין, אך הם בחרו שלא לנקוט בהן. כך, הם היו יכולים לבקש לעכב את ביצועו של פסק הדין באופן ארעי תוך מתן ארכה להגיש את הראיות החסרות, והם אף היו יכולים לפנות למדינה ולבקש את הסכמתה לעיכוב ארעי כאמור. שיקול זה פועל גם הוא לרעתם". את אבוחצירא ייצגו עוה"ד
דורון ברזילי ונעמי עיני-פלדמן, ואת המדינה - עו"ד
יורם הירשברג.
