"העונש אשר הושת על המשיב מקל עימו יתר על המידה באופן שאינו הולם את חומרת מעשיו וסוטה במידה ניכרת לקולה ממדיניות הענישה הנקוטה בידינו". כך אומר (25.4.24) שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון, על העונש שגזרה שופטת בית המשפט המחוזי מרכז, מירב גרינברג, על מי שהודה והורשע בסחר בנשק. אלרון אומר בין היתר, כי גרינברג הפרה את מצות המחוקק כאשר סטתה מעונש המינימום על סחר בנשק ולא נימקה זאת. עומרי עיסא היה אחד מ-16 נאשמים בפרשה של סחר בנשק ותחמושת בהיקפים כספיים ניכרים. הוא הודה, כי מכר רובה דמוי M16 ומחסנית בת 19 כדורים לסוכן משטרתי סמוי, תמורת 47,000 שקל. גרינברג קבעה מתחם ענישה של 56-30 חודשי מאסר והסתפקה ב-30 חודשים, בשל גילו הצעיר והפנמת העבירה שביצע. אלרון קיבל את ערעורה של המדינה והחמיר את העונש ל-40 חודשי מאסר. הוא מזכיר: "בית משפט זה שב ועמד פעם אחר פעם על חומרתן של עבירות הנשק, אשר הפכו זה מכבר ל'מכת מדינה', בשל הסכנה הכרוכה בעבירות אלו לשלום הציבור אשר עלולות להביא לפגיעות בגוף או בנפש... לא פעם הדגשתי כי יש לנקוט במדיניות ענישה ממשית ומשמעותית אשר המסר העונשי הנגזר ממנה הוא כי 'שומר נפשו ושלומו - ירחק מעבירות הנשק באשר הן, קלות כחמורות'", ובמסגרת זו יש להעדיף את ההרתעה והרחקת סוחרי הנשק מן החברה על פני שיקולי שיקום. מעשיו של עיסא היו חמורים במיוחד, ממשיך אלרון, שכן מדובר ברובה בעל פוטנציאל נזק רב והיה לו חלק פעיל ומרכזי במכירתו לסוכן. לכן, כבר מתחם הענישה שקבעה גרינברג היה נמוך מדי. גם קביעת העונש בתוך המתחם הייתה שגויה: השיקולים לקולא אינם מצדיקים ענישה ברף התחתון שלו, ויש להחמיר בעונש גם בהתחשב בעונשיהם של מעורבים אחרים בפרשה. אלרון מוסיף, כי גרינברג סטתה מעונש המינימום הקבוע בחוק לסחר בנשק - 45 חודשי מאסר - ובניגוד למצות המחוקק לא נימקה זאת. לדבריו, אין "טעמים מיוחדים" (כפי שקובע החוק) לסטייה מן העונש המזערי ובוודאי לא להפחתת שליש ממנו. אלרון עצמו מסתפק בעונש נמוך מן המינימום, שכן ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין. השופטים אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ הסכימו עם אלרון. את המדינה ייצגה עו"ד נוגה בן-סידי, ואת עיסא - עו"ד אנואר פריג'.