"העדר מידע מודיעיני על כוונת בריחת האסירים הוא כשל עמוק ומתמשך. הכשל נוגע לליבת קיומו של מערך המודיעין בשירות בתי הסוהר כולו. אל מול התחכום הרב שבו פעלו האסירים, מערך המודיעין בשב"ס לא הגשים את ייעודו, לא הפעיל את כלי האיסוף הנכונים, לא שאל את השאלות הנכונות ולא פעל במקצועיות לכיסוי מספק של תחום הבריחות או של אסירי הסג"ב. למעשה, נראה כאילו המודיעין המתין לכך שהמידע יזרום אליו ביוזמת המקורות, ללא הכוונה מפורשת של אנשי המודיעין". כך אומרת (17.5.23) ועדת הבדיקה לבריחת האסירים הביטחוניים מכלא גלבוע. לדבריה, "חומרת הכשל מתעצמת בשל נסיבותיו: המנהרה נחפרה זמן רב; ההתנהלות המחשידה של החופרים הייתה לאורך זמן רב; אסירים רבים היו מעורבים בחפירת המנהרה או מודעים לביצוע חפירה בתא. נוסף על כך, בריחה מבית הסוהר הייתה אמורה להיות מצויה בראש נושאי ההתעניינות של המודיעין בשב"ס". הוועדה מצאה, כי הבעיות שהובילו לכשל זה, הן בבוּאה של מערך המודיעין כולו בנוגע לאסירים הביטחוניים. הכשל משקף בעיות רוחב במערך המודיעין של השב"ס, הן בעיות מבניות שיצרו בעיות של פיקוד ובקרה, הן בעיות באופן איסוף המודיעין על אסירים ביטחוניים ובסמכויות מערך המודיעין, הן בעיות במתודולוגיה לקביעת יעדי האיסוף ושיטות הבקרה. בעיות אלו הובילו לחולשה ניכרת של מערך המודיעין בכיסוי הפעולות האסורות של האסירים הביטחוניים בבתי הסוהר. למשל: הכיסוי המודיעיני של האסירים הביטחוניים מסתמך כמעט בלעדית על מקורות אנושיים ("יומינט") ואינו משלב כלי איסוף נוספים. גורמי המודיעין העריכו, כי אמינות המידע שהמקורות האנושיים מוסרים אינה גבוהה, ושאין הליכי עיבוד, הצלבה, הרחבה ובקרה מספקים לאישור איכות המידע. אולם, לא נעשה די לפתור קשיים אלו. הוועדה מצאה, כי גורמי המבצעים, לרבות מפקדי בתי הסוהר, ייחסו לקציני המודיעין בבתי הסוהר מעמד מוביל כלפי האסירים הביטחוניים. הם הסתמכו על פעילות קציני המודיעין בשגרת היומיום של ניהול האסירים הביטחוניים. אחת הסיבות לכך היא כנראה החוזק היחסי שהפגינו קציני המודיעין באיתור חפצים אסורים, בעיקר חלקי טלפונים ניידים, בין כותלי בתי הסוהר. למעשה, קובעת הוועדה, מפקדי בתי הסוהר התפרקו מאחריותם בתחום המודיעין. הם הסתמכו כמעט באופן בלעדי על כך שהמודיעין יספק להם את המידע הדרוש. הם סברו שבציר המקצועי במחוז ובחטיבת המודיעין נערכים הכְוונה, בקרה ופיקוח מספקים על פעילות המודיעין בבית הסוהר, לרבות איכות התוצרים.

חיבוק ידיים מול האסירים הביטחוניים

הוועדה עסקה גם בתנאי המאסר של האסירים הביטחוניים. היא מקבלת את נקודת המוצא, לפיה תנאים שונים [ולמעשה משופרים] משל האסירים הפליליים, ואינה מוצאת פסול עקרוני בכך שבדרך כלל תנאי האסירים משמשים, בין היתר, למנוע חיכוך מיותר. אולם, בפועל נוצר מצב בו "דובר האגף" ומנהיגי ארגוני הטרור השונים זכו למעמד ייחודי בקרב האסירים הביטחוניים. מעמד זה מנע שיג ושיח הכרחי וישיר בין אסירים ביטחוניים לגורמי שב"ס והוביל לחיזוק מעמד ה"דוברים", ומכאן גם לחיזוק מעמד ארגוני הטרור, בבתי הסוהר. השב"ס הסביר לוועדה, שפגיעה נקודתית בתנאי אסירים ביטחוניים, ואף בתנאי הכליאה של אסיר מסוים, עלולה להתפתח לאירוע בעל השפעה ביטחונית ישירה. בהתאם לכך, במצב הנוכחי הוועדה מבינה את תפיסת השירות בדבר הצורך לשקף לדרג המדיני את ההשלכות האפשריות לפעולות בעניין האסירים הביטחוניים. כמו-כן, הוועדה מבינה את בקשת השב"ס להכוונה מדינית שמביאה בחשבון את כל שיקולי הביטחון בכל הזירות, לפני ביצוע פעולות נקודתיות החורגות מהשגרה בעניינם של האסירים הביטחוניים. עם זאת, מדגישה הוועדה, אין בכך כדי לפטור את השב"ס מאחריות. כליאת אסירים ביטחוניים מצויה בליבת פעילותו. העדר מדיניות סדורה בעניין זה בשל המְתנה לדרג המדיני אינו ראוי והשב"ס היה צריך לנקוט צעדים שונים אף בהעדר הכוונה מספקת מהדרג המדיני. בין היתר, היה עליו לגבש תפיסה כוללת להתמודדות עם האסירים הביטחוניים. העדר מדיניות ברורה ותפיסה כוללת מקשה מאוד על המפקדים בשטח לנהל את חיי השגרה בבית הסוהר, ומוביל למעשה למדיניות של נטייה להימנע משינוי כללי המשחק. בהעדר תפיסה מעודכנת, מאושרת ואחודה לניהול האסירים הביטחוניים, הפכו "תפיסת ההימנעות" והחשש מאירועים שליליים לקו מנחה מרכזי לניהול האסירים הביטחוניים. יש לבחון כיצד לשנות זאת.