תמונה של הזמר פרינס, אותה יצר האמן הנודע אנדי וורהול, הפרה את זכויותיה של הצלמת לין גולדשמידט, שעל צילום שביצעה התבסס וורהול. כך קובע (18.5.23) בית המשפט העליון של ארה"ב. פסק הדין ניתן ברוב של שבעה שופטים מול שניים ואת דעת הרוב כתבה השופטת סוניה סוטומאיור. "זכויות היוצרים ראויות להגנה אפילו מול אמנים מפורסמת", היא אומרת. גולדשמיט, צלמת מצליחה, צילמה את פרינס בשנת 1981 עבור השבועון ניוזוויק. שלוש שנים מאוחר יותר, כאשר הוציא הזמר את אלבומו הנודע "גשם סגול", שכר כתב-העת ואניטי פייר את וורהול ליצור את הציור הנושא את השם "תהילה סגולה". כתב-העת שילם לגולדשמיט 400 דולר תמורת שימוש בודד כ"הפניה אמנותית" והבטיח לציין את שמה. וורהול עיבד את התמונה בסדרה בת 16 ציורים וכתב-העת פרסם אחד מהם, המופיע בצורה יוצאת דופן - לצד תמונות נוספות - בגוף פסק הדין. ווורהול הלך לעולמו ב-1987 והיצירות עברו לבעלות Andy Warhol Foundation for the Visual Arts. כאשר פרינס הלך לעולמו בשנת 2016, פרסמה חברת Condé Nast, המו"ל של ואניטי פייר, גיליון מיוחד לזכרו. היא השתמשה בציור אחר מתוך הסדרה ושילמה לקרן וורהול 10,250 דולר; גולדשמיט לא קיבלה תמורה ושמה לא הוזכר, והיא הגישה תביעה נגד הקרן. חילוקי הדעות התמקדו בשאלה האם וורהול יצר יצירה חדשה בה הזכויות היו שייכות לו ולאחר מכן לקרן, או שמא הוא העתיק את הצילום המקורי בו הזכויות שייכות לגולדשמיט. ברמה העקרונית, הסוגיה הייתה גבולות השימוש ההוגן המותר על-פי דיני זכויות היוצרים. דעת הרוב פסקה, כי עבודה מהווה יצירה אמנותית חדשה אם "היא מוסיפה משהו חדש, בעל מטרה נוספת או אופי שונה, מעניקה ליצירה המקורית מבע חדש, משמעות חדשה או מסר חדש". בית המשפט הפדרלי במנהטן קבע, כי וורהול יצר משהו חדש בכך שהעניק משמעות חדשה לצילום. לעומת זאת, בית המשפט הפדרלי לערעורים פסק, כי על השופטים לבחון עד כמה היצירה החדשה דומה למקורית ולא להיכנס לשאלה כיצד יש לפרש אותן. לדברי סוטומטאיור, מרכיב חיוני בניתוח השימוש ההוגן - "המטרה והאופי של השימוש, כולל האם מדובר בשימוש בעל אופי מסחרי או למטרות חינוכיות שלא לשם רווח" - פועל לטובתה של גולדשמיט. "וורהול עצמו שילם תמורת זכות השימוש בצילומים לכמה מיצירותיו. תשלומים כאלה הם מקור הפרנסה של צלמים כמו גולדשמיט. הם מספקים תמריץ כלכלי ליצירת עבודות מקוריות, שזו המטרה של זכויות היוצרים". סוטומאיור מציינת, כי הן וורהול והן גולדשמיט מכרו תמונות של פרינס לכתבי עת. "כל פסיקה אחרת עלולה להתיר העתקה נרחבת של תמונות לצרכים מסחריים, לשימוש לצרכים שהם בבסיסו של דבר זהים לאלו של המקור". יש למנוע מצב בו המעתיק יכניס שינויים קטנים וימכור את ההעתק, קובעת סוטומאיור. את דעת המיעוט כתבה השופטת אלנה קגן - בטון חריף שאינו מאפיין את היחסים בין השתיים, הנמנות על האגף הליברלי בבית המשפט ובדרך כלל ניצבות מאותו צד של המתרס; הצטרף אליה נשיא בית המשפט, ג'ון רוברטס. לדעת קגן, דעת הרוב תפגע קשות ביצירתיות האמנותית, הספרותית והמוזיקלית. "היא תגביל את הפצת הרעיונות החדשים והידע החדש. היא תהפוך את עולמנו לעני יותר". סוטומאיור הגיבה: חוות דעתה של קגן כוללת "שורה של טעויות והגזמות, מהמשפט הראשון ועד האחרון". קגן השיבה: סוטומאיור נכשלה לחלוטין בהערכת אמנותו של וורהול. "הרוב אינו רואה את זה, פשוטו כמשמעו. יש מעט מאוד ראיות בדעת הרוב לכך שהוא באמת הסתכל על התמונות, ועוד פחות מזה - שהביא בחשבון את דעות המומחים".