מיוחס הזכירה, כי נתניהו העיד שלא כל המכתבים הנשלחים ללשכתו מגיעים אליו, וכך צריך להיות, אבל "הבנתי שהוועדה לא קיבלה את דבריו". היא ציינה, כי אוחנה ושבתאי אמרו במפורש שלא עלה על דעתם לערב את נתניהו, ואיש לא עירב אותו פרט להיבט הקורונה. גם בנושא זה, איש לא אמר לו שאין תקנות כנדרש. "אני לא יודעת למה זה לא הובא לידיעתה של היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה [שלומית ברנע-פרגו]; יש לי מחשבות למה לא עירבו אותה", המשיכה מיוחס. "גם אם היא הייתה יודעת, לא הייתי מצפה שהיא תגיד לו. הייתי מצפה ממישהו אחר שיגיד לו [כנראה אביחי מנדלבליט, שיעיד בהמשך היום]". מיוחס המשיכה: "עד לאן ניקח את ה'היה עליו לדעת' [כלשון האזהרה]? איך הוא היה יכול לדעת שיש מחלוקת בין היועצים המשפטיים? אין כל דרך שהוא יידע את זה. ראש הממשלה לא מתעסק בדברים האלה, וטוב שכך. נראה ליועצים המשפטיים שהם מנהלים את האירוע בינם לבין עצמם, כפי שניהלו את ההר הרבה שנים. מה היה עליו לדעת? שהאירוע לא חוקי? או שהצפיפות שקיימת על ההר יכולה להביא לאסון? כיצד היה עליו לדעת את זה, אם המפכ"ל לא ידע ולא יידע אותו?". מיוחס הדגישה: "אני לא מבקשת להפיל אחריות ואשמה על העדים שאותם חקרתי. נתניהו איננו מבקש להאשים את הש"ג. מטרת החקירה הייתה להצביע על האבסורד הגדול שבהטלת אשמה עליו, אפילו ציבורית, נוכח מה שעלה בראיות. אם הכוונה היא להטיל אשמה על ראש הממשלה ויהי מה, אזי כל הטיעון שלנו והחקירות שלנו נפלו על אוזניים ערלות. זו אחריות מוחלטת: אתה נושא בתפקיד ציבורי – אתה אחראי לאסונות שקוראים. אם מתרחשת תאונת דרכים בכביש 90 – אתה אחראי". לדברי מיוחס, נתניהו חשב שהדרך הנכונה היא להפקיע ולהזרים תקציבים. "בסופו של דבר, הניהול של האירוע עבר לפרקליטות וליועץ המשפטי. התפקיד שלהם היה, לאחר שראו שהמתווה שבג"ץ כפה עליהם לא צלח – להודיע לבג"ץ שחששותיהם התממשו. התיק היה תלוי ועומד במשך שנים בפני בג"ץ, ואיש לא חשב שנבחרי הציבור צריכים לדעת משהו, שצריך לבקש לפחות את הסכמתם".