הפרקליטות תגיש כתב אישום נגד מי שידע על התעללות בקטינים במוסדות חינוך ולא דיווח על כך כנדרש בחוק. מדובר בין היתר בעובדים באותם מוסדות, באנשי רפואה, בעובדים סוציאליים ובכל אדם שהיה לו "יסוד סביר לחשוב" שקטין עבר התעללות. כך קובע לראשונה פרקליט המדינה, עמית איסמן, בהנחיה מקיפה לגבי מדיניות התביעה ביחס להתעללות בקטינים וחסרי ישע, אותה פרסם (28.5.23) בעקבות שורת המקרים בהם התעללו גננות וסייעות בילדים. חובת הדיווח קבועה זה מכבר בחוק העונשין, והעובר עליה צפוי למאסר הנע בין שלושה חודשים כאשר מדובר באדם סתם, לבין שישה חודשים כאשר מדובר באנשי מקצוע וחינוך. איסמן מדגיש, כי מדובר בחובה אישית שלא ניתן לגלגל לכתפיו של אחר וכי די בחשד סביר בלבד כדי ליצור אותה. הוא מוסיף: "חשיבותה של חובת הדיווח היא בכך שזו עשויה לחולל שינוי תרבותי וערכי, להביא להפנמה של הפסול במציאות הכרוכה בהתעללות ותקיפה של קטינים, להפחית את החשש והפחד אותו חשים הורי הקטינים וחסרי הישע, וכן היא עשויה למנוע החרפת האלימות. בשל אינטרס ציבורי זה, ככל שיש ראיות לביצוע עבירה של הפרת חובת דיווח, יגיש התובע כתב אישום". ההנחיה עוסקת ברובה בדרך בה על הפרקליטות לטפל בחשדות להתעללות בקטינים במוסדות חינוך. איסמן מזכיר, כי החוק והפסיקה מדברים הן על התעללות גופנית והן על התעללות נפשית, והוא מונה את הסימנים שנקבעו לאיתור חשדות כאלה. ההנחיה באה גם על-רקע התיקון לחוק שנקבע אשתקד, ובו הוכפל לארבע שנות מאסר העונש המירבי למי שתוקף קטין שאינו בן-משפחתו ונתון לאחריותו במסגרת חינוכית-טיפולית. איסמן מציין, כי ייתכנו מצבים בהם מעשה בודד אינו מהווה התעללות, וזו נוצרת בשל הצטברותם של מעשים כלפי אותו קטין; במקרה כזה האישום יהיה הן בתקיפה והן בהתעללות. זאת, לצד מצבים בהם מעשה בודד יהיה חמור די הצורך כדי להאשים בהתעללות. הוא גם מנחה את הפרקליטים לפעול במישור המינהלי במקביל למישור הפלילי, כולל הוצאת צו סגירה מיידי למוסד בו התרחשו האירועים, ולוודא שהמשטרה פעלה במקרים המתאימים לחילוט הנכס. איסמן הורה לפרקליטים לסיים בתוך חודש את הטיפול בתיק בו החשוד מצוי בתנאים מגבילים (לרוב אין צורך במעצר מלא, הוא מציין), ובתוך שישה חודשים ביתר המקרים. הפרקליטים גם מונחים לדרוש ענישה מחמירה, תוך מתן עדיפות לעקרון ההלימה על פני נסיבות מקלות. ההנחיה יורדת לפרטי הטיעונים לעונש שיש להציג לבית המשפט וקובעת שיש לבקש לקבוע מתחם ענישה נפרד לגבי כל אחד מן הנפגעים ולאחר מכן מתחם ענישה כולל. התביעה תבקש שהעונש לא יהיה בתחתית המתחם, מאחר שמדובר בתופעה שהתגברה, נוכח הקושי בגילוי העבירות ובשל הצורך בהרתעה.