השוטר נאור יצחק לא יועמד לדין על הריגתו של חיר חמדאן בכפר כנא בנובמבר 2014. כך קובע סופית (29.5.23) שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין, בתום שש שנות דיון בסוגיה בשלושה גלגולים בבית המשפט העליון. שוטרי יס"ם עצרו חשוד, ולאחר מכן התנפל חמדאן על הניידת כאשר בידו סכין ארוך בקריאות "אללה אכבר" וחבט על חלונותיה. השוטר בן לוי ירה באוויר, אך ללא הועיל. לוי ויצחק ירדו מהניידת, כיוונו את נשקיהם כלפי חמדאן וקראו לו להשליך את הסכין. הם לא נענו, יצחק ירה כדור בודד וחמדאן נהרג. במאי 2015 סגרה מח"ש את התיק נגד יצחק, על דעתו של פרקליט המדינה דאז, שי ניצן, בנימוק של העדר אשמה שכן מדובר בהגנה עצמית. ראפת חמדאן, אביו של המנוח, עתר לבג"ץ ביוני 2017 ועתירתו התקבלה אוקטובר 2019. הייתה זו הפעם הראשונה בה בג"ץ הורה להעמיד לדין, לאחר שתיק נסגר בנימוק של העדר אשמה. הנשיאה אסתר חיות הורתה לקיים דיון נוסף בהרכב מורחב בשאלה האם ניתן להעמיד לדין אדם על עבירה שעליה לא נחקר באזהרה (כפי שהיה בעניינו של יצחק). בנובמבר 2020 קבע ההרכב המורחב, השופט ניל הנדל קובע כעת, בהסכמת כל הצדדים, כי יש לחקור באזהרה את יצחק ובמידת הצורך לבצע גם השלמת חקירה, ורק אז להחליט האם להעמידו לדין. מנדלבליט שב והחליט (ביומו האחרון בתפקיד, 31.1.22), כי אין להעמיד לדין את יצחק. הוא ציין, כי זו הייתה עמדת כל הגורמים המקצועיים, על בסיס הראיות בתיק המלמדות שיצחק פעל מתוך הגנה עצמית. רפאת חמדאן ביקש מהיועצת הנוכחית, גלי מיארה, לשקול שוב את ההחלטה. מנהלת מח"ש, קרן בר-מנחם, השיבה, כי אין מקום לשנות אותה. בעקבות זאת עתר חמדאן שוב לבג"ץ, בטענה שהחלטתו של מנדלבליט לא הייתה אלא התחכמות משפטית שנועדה לעקוף את פסק הדין בעתירה הראשונה, תוך התעלמות מכך שחקירתו של יצחק לא שינתה את המסד הראייתי.

ייתכן שזו אכן הגנה עצמית

בדחותו את העתירה אומר שטיין, כי אכן מנדלבליט יכול היה גם להחליט להעמיד לדין את יצחק, "בהינתן האינטרס הציבורי בבירור האירוע אשר מעלה תהיות לא פשוטות". אולם, שיקול הדעת הוא של היועץ המשפטי, ומאחר שכל החלטה במקרה זה היא סבירה - ודאי שאין מקום להתערבות יוצאת דופן של בג"ץ. שטיין מציין שצפה מספר פעמים בסרטון האירוע, ואכן ניתן לכאורה לטעון שיצחק לא היה נתון בסכנה כאשר ירה בחמדאן. אולם, "הצופה בסרטון אינו נחשף לשום סכנה, ומן הסתם אינו נוטל חלק באירוע האלים, אשר התרחש שניות ספורות, ואשר במהלכו ביקשו לוחמי יס"מ לנטרל מפגע אחוז-טירוף שאוחז בסכין. מי שנטל חלק באירוע והיה חשוף לסכנה מוחשית ומיידית הם הלוחמים. לוחמים אלה נדרשו להגיב לאירוע האלים שיזם התוקף החמוש בסכין תוך שניות ספורות; בשעה שאני צפיתי בסרטון שוב ושוב, בתנאי נוחות ובמשך דקות ארוכות, על-מנת לנתח את האירוע ולהבין כיצד הדברים קרו". שטיין מציין שיש ליקויים בסרטון ושיש לראות את התקרית בהקשרה - הן הנקודתי והן העובדה שמדובר היה בתקופה רגישה במיוחד, בסמוך למבצע צוק איתן. לדבריו, "באותם רגעים קצרים ומכריעים הם [הלוחמים] פעלו תחת לחץ עצום ונדרשו לקבל החלטות מהירות, בנסיבות שלא יכלו להתכונן אליהן מראש. לא נכון יהיה לנתק את מעשיו של יצחקי מכוונתו של המנוח לפגוע בלוחמים". בהינתן כל אלו, "לא ניתן, לטעמי, לקבוע בוודאות – ואף לא בדרגת ההסתברות הדרושה להרשעה בפלילים – כי הירי היה בלתי מידתי ובלתי נחוץ וכי לא עומדת ליצחקי הגנה עצמית". שטיין מזכיר את הכלל רב-השנים ולפיו בית המשפט אינו מתערב בהחלטות היועץ המשפטי בכובעו כראש התביעה, אלא במקרים צרים ומוגדרים שבמרכזם חוסר סבירות קיצוני היורד לשורש העניין - "כאשר מדובר בהחלטה פגומה על פניה באופן כה יסודי עד שניתן לומר ששום יועץ משפטי סביר לא היה מגיע אליה". הדבר נכון עוד יותר כאשר ההחלטה מבוססת על חומר הראיות, כמו במקרה זה. מנדלבליט לא התעלם מן הקשיים, החלטתו מנומקת היטב ולכן לא ניתן לומר שהוא התעלם מפסק הדין הראשון, אשר בוודאי לא כבל את שיקול דעתו. לגופה של ההחלטה אומר שטיין, כי אכן מדובר באירוע מורכב שיש אינטרס ציבורי שיובא להכרעת בית המשפט. אולם, הוא מדגיש, בג"ץ אינו רשאי להתערב בהחלטת היועץ המשפטי רק משום שהשופטים היו מחליטים אחרת. הסמכות היא של היועץ ובג"ץ בוחן רק האם פרץ את גבולות סמכותו. שיקוליו של מנדלבליט היו "עניינים וכשרים לעילא ולעילא" ואין סיבה להתערב בהחלטה, מסיים שטיין. המשנה לנשיאה עוזי פוגלמן והשופטת גילה כנפי-שטייניץ הסכימו עם שטיין. את חמדאן ייצג עו"ד אביגדור פלדמן, את המדינה ייצגה עו"ד מיטל בוכמן-שינדל, ואת יצחק - עו"ד עופר ברטל.