ח"כ עאידה תומא סלימאן טענה כי הצעת החוק מסולפת ואפילו את סל הבריאות הבסיסי לא נותנים לאסירים הללו. "יש אמנות בינלאומיות שישראל חייבת לתת טיפול רפואי. כולם יודעים שהרופאים מחויבים, שיש אסירים שלא רצחו, שיש מעצר מנהלי ומדיניות הכיבוש מחזיקה אותם בלי משפט. האחריות על המדינה השולטת. אי-אפשר להעביר הצעה שכזו כי היא לא עומדת במבחן בג"ץ וגם מבחינה מוסרית". ח"כ סימון מושיאשוילי, אמר כי אנחנו מדינה יהודית וחייבים להעניק טיפול מציל חיים לצערי גם למחבלים אבל לא טיפולים משפרי חיים וטיפולים קוסמטיים.

עו"ד אביב ישראלי מהמשרד לביטחון לאומי ציין כי ועדת שרים תמכה בהצעת החוק ויש כמה סוגיות שיש ללבן. סג"ד כנרת צימרמן, מהלשכה המשפטית בשב"ס, אמרה כי השירות מעניק טיפול רפואי בהתאם להוראות החוק ואחראי על ביטחונם ובריאותם של האסירים. "הרופאים שלנו הם מקצועיים ופועלים על-פי כללי האתיקה. אם ייקבע אחרת בנושא אז שירות בתי הסוהר יקיים את הוראות החוק". הד"ר ברי דנינו, ארגון רופאים לזכויות אדם, סיפר כי הוא אורטופד מנתח ילדים בכל הגילים ו-99% ממה שהוא ועמיתיו עושים הם טיפולים לשיפור איכות החיים. לדבריו, אם אדם צריך תותב ללא רגל אז זה טיפול משפר חיים. חוק בריאות ממלכתי קובע את הזכות לבריאות והיא הבסיסית ביותר. יו"ר הוועדה פוגל שאל האם לדעתו הרוצח של משפחת פוגל, שחזר לרצוח את התינוקת כי בכתה, בבריחה שבר את הרגל ונאלצו לקטוע אותה, האם גם אתה רוצה לתת לו פרוטזה? ד"ר דנינו השיב כי הוא חושב שכן. פוגל הגיב: "פה אתה ואני לא מתיישרים. למה המוסריות שלך יותר שווה משלי. זה בסדר גמור שאנחנו לא מסכימים, אבל תזכרו שגם אני חי בערכים של יהודי וישראלי לא פחות משלכם". ד"ר דנינו טען עוד כי דרך השיקולים הפוליטיים אתם מאפשרים לפוליטיקאים להתערב בהחלטות רפואיות. במדינה יהודית ודמוקרטית אסירים, גם אם ביטחוניים, הם בני אדם וחלק מהחברה".

ח"כ אליהו רביבו השיב לדברים ואמר כי הם לא חלק מהחברה. הם פסולת אנושית וחשוב לשים את הדברים על השולחן. בהמשך ציין עוד כי איש אינו מצפה שקצין הרפואה של שב"ס לא יטפל כאשר מגיע אליו מקרה מציל חיים. "זה אף פעם לא היה ולא יהיה. אנחנו מדינת חוק ומחויבים לאמנות בינלאומיות. אתם מערבבים את זה עם טיפולים מיטיבי חיים. והציע להקים שני מנגנונים: הגדרת הטיפולים ובחינת מתן טיפול כאשר גם משפחת האסיר תשלם על כך. כדי שהמחבלים ומשפחותיהם יידעו שבתי הכלא בישראל אינם תיירות מרפא". עו"ד נעמה פויכטונגר, ממשרד המשפטים, אמרה כי יש שני קשיים משפטיים: הניסיון לאפיין סוג של טיפול רפואי שניתן לאסירים, והבחנה בין אסירים ביטחוניים לפליליים. אומנם בשל האופי של העבירות הביטחוניות בית המשפט הכיר שאפשר להטיל מגבלות לשם שלילת מסוכנות. כאן מדובר ברמת השירות שאנו נותנים".

סא"ל (מיל') מאיר אינדור מארגון אלמגור אמר כי לצד המחבלים הרוצחים שאמורים לקבל טיפולים, יש נרצחים שלא יכולים לקבל טיפולים והמשפחות לא יכולות ליצור עימם קשר יותר. בנוסף יש את האפקט הציבורי שכאשר הם רואים את הקייטנה בתנאי הכליאה, הסנגוריה למשפחת תמם ועוד מהווים טריגר לפיגוע הבא. כל הדיון הזה, תפקידו לחוקק את החוק לא בגלל פרוטזה למחבל אלא שמדינת ישראל נאבקת בטרור". משה חן, שוטר שנפצע קשה בפיגוע בו פוצצה מחבלת בלון גז ואחר מכן עתרה לבית המשפט בבקשה לחייב את שב"ס לאשר לה התחייבות לניתוח באפה, סיפר בדמעות על הפיגוע ואמר כי "נכי צה"ל לא מקבלים טיפולים קוסמטיים. נכים 100 אחוז פלוס. מאיפה הגישה הזו לעשות ניתוח פלסטי למחבלת. אני עד היום סובל כדי להעלות את אחוזי הנכות היכן הצדק כאן? אני כאן בשם נפגעי הטרור ונכי צה"ל. אנשים שבאים להרוג אותנו אין צדק לטפל בהם. הטיפול הקוסמטי הזה בוער בקרבי". עו"ד ישי שרון, הסנגוריה הציבורית, אמר כי יש לנו פחות מידע על הליכים רפואיים שמקבלים אסירים ביטחוניים, ולכן לא הזדרזנו להביע עמדה. חייבים בהירות מבחינת החוק מה מותר ומה אסור. כגישה עקרונית, הזכות לטיפול רפואי לא צריכה להיות מושפעת משלילת החרות". הד"ר יוסי ולפיש, יו"ר ועדת האתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל, ביקש לא להציב את רופאי שב"ס בתפקיד השופט. "אני לא מכיר את המושג של טיפולים משפרי חיים, מטרת הטיפולים היא לרפא. אנחנו צריכים לעמוד גם בסטנדרטים הבינלאומיים. לגבי אמונות ודעות אני לא יכול להתייחס", אמר. הד"ר עמיר פוקס מהמכון הישראלי לדמוקרטיה הוסיף כי צריך להיזהר שלא להפוך את ההליך הרפואי כאמצעי ענישה על העונש הקיים". עו"ד מוריס הירש מתנועת הביטחוניסטים ציין כי כפרקליט באיו"ש לשעבר, 80% מהאסירים הם עבירות טרור מהרשות הפלשתינית. "הם מקבלים תשלום מהרשות, נכנסים לכלא בשביל לממן ולרכוש בתים, ללמוד ולקבל טיפולים רפואיים. גם כאשר מחבל שובת רעב אני רוצה לשמוע את עמדת ההסתדרות הרפואית שתכריח אותו לקבל טיפול. צריך שתהיה אחידות. אין שום חובה לעשות מעל ומעבר לסייע ולטפל במי שבא לרצוח אותך". עו"ד דבי גולד חיו מהאגודה לזכויות האזרח טענה כי "האפליה בין קבוצות היא בעייתית מאוד וצריך לזכור שכל החקיקות האלה שיש בהן פגיעה בזכויות אדם אנחנו רואים את ההרחבה שלהם מהר מאוד. שב"ס גם ככה לא נותנים טיפול מעל ומעבר. יש לארגון שלנו הרבה עתירות כנגד טיפולים שהם לא נותנים". שי גליק מארגון בצלמו טען מנגד כי "איש לא מדבר למה אנחנו כאן". לדבריו, "ארגון רופאים לזכויות אדם היה צריך להגיד בגילוי נאות שייצגו את המחבלת נגד החלטת רופאי שב"ס לבית המשפטי המחוזי והעליון וגם האגודה לזכויות האזרח עותרת נגד אותם רופאים בעשרות עתירות והחלטות של רופאי השב"ס. החוק הזה מחזיר את הכוח לרופאי השב"ס להחליט איזה טיפול יינתן. יש להעביר את החוק הזה במהירות".

יו"ר הוועדה ח"כ פוגל אמר לסיכום כי החוכמה בחקיקה היא למצוא את האיזון בין כלל הגורמים ומה אנחנו רוצים להשיג בה. בהצעת החוק יש את ההיבטים של הערכים היהודים והישראלים, ערכי רפואה, ויש גם אלמנט של הרתעה ומסר לסביבה הקרובה שרוצה לפגע בנו. ואני רוצה לקדם את הכלי הזה ואני מקווה שתעזרו לי בזה. נקדם אותה לקריאה ראשונה, לאחריה נמשיך לדון בסעיפיו".