ברוכי שאל את השרה על שני נושאים מרכזיים - חשיפתם לציבור של ממצאי בדיקות הרעש שערך המשרד להגנת הסביבה ומדיניות האכיפה כלפי צופרי השבת הפועלים כבר שנים. סילמן הבטיחה לברוכי כי מדידות הרעש יהיו נגישות לפי בקשה. "אני מעוניינת לבדוק את הנושא הזה, לראות באיזה דציבלים", השיבה השרה להגנת הסביבה לעניין המדיניות. "אכנס לעובי הקורה של הנושא הזה. ככלל, זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית היא אחד הדברים החשובים לי. נוודא שלא מתבצעת באמת איזושהי אכיפה בררנית או איזשהן תלונות שהן סתם. אני רוצה לבדוק שבאמת בדציבלים זה עומד בחוק הרעש, או לא עומד בחוק הרעש". בפתח תשובתה ציינה את החוקים בנושא - חוק למניעת מפגעים, התשכ"א–1961, שקובע כי "לא יגרום אדם לרעש חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום". סילמן הוסיפה כי בנוסף לחוק זה קיימים עוד כמה חוקים, תקנות ונהלים, על פיהם מתבצעת אכיפה על-ידי משטרת ישראל או על-ידי משטרת ישראל בשיתוף הרשות המקומית. "באופן ספציפי למקרה זה ניתן לאכוף על-ידי תקנה מס' 7, שלא יפעיל אדם באזור מגורים מגביר קול כדי להפנות את תשומת הלב למתן הודעה או לפרסומת אחרת", הדגישה. לדבריה, קיים במשטרה נוהל אג"מ לטיפול במטרדי רעש שמפורסם באתר המשטרה ונוהל חסוי נוסף לטיפול במטרדי רעש מבתי תפילה, "שלמרות ההיקש אינו קשור לצופרי השבת, שמופעלים מבתים פרטיים". סילמן, שהדגישה את חשיבותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שיתפה אנקדוטה אישית על המשמעות של צופר השבת בחייה. "אני זוכרת שבהיותי ילדה קטנה כשהגעתי למקום שבו לא היו שירי השבת שיש אצלנו בשכונה, ברחובות הסמוכה, לקרעטשניף, עם שירי השבת ועם הצפירה המיועדת. זה דבר שהיה חסר לי בכניסת השבת. הרגשתי באמת את החוסר שלו, ולא הבנתי שכבר נכנסה שבת ואין את החלק המקדים לכך", סיפרה סילמן, וסיכמה: "אז אשרינו שזכינו במדינה בזכות להיות פה במקום הזה ולשמור על הקווים האדומים שלנו בכל מקום".