בית המשפט המחוזי בתל אביב ידון לגופה בתביעה בסך 150 מיליון שקל נגד משרד רואי החשבון קוסט-פורר-גבאי-קסירר (ארנסט אנד יאנג ישראל), המשרד הגדול ביותר בענף, בעקבות קריסת חברת אגרקסקו. פורר היה רואה החשבון המבקר של החברה הממשלתית לייצוא חקלאי מ-2006 עד קריסתה ב-2011. כך קובעת (7.6.23) שופטת בית המשפט העליון,
רות רונן. החברה נמצאת כיום בבעלות פרטית ולהליכים אין קשר אליה.
מפרקי אגרקסקו, עו"ד
שלמה נס ורו"ח אלי שפלר, הגישו את התביעה בשנת 2018 בעקבות דוחות של רו"ח
יהודה ברלב (משנת 2011) ורו"ח דרור אביב (משנת 2013) שבחנו את הסיבות לקריסת החברה. שניהם טענו, כי בדוחות החברה היו בשנותיה האחרונות ליקויים קשים, הצגות מוטעות והשמטות מהותיות, אשר הסתירו את הפסדיה ומצבה האמיתי. שניהם גם טענו, כי משרד פורר אמור היה לגלות ליקויים אלו ולהתריע בפני הנהלת אגרקסקו על התנהלותה החשבונאית הלקויה, אך לא עשה זאת.
בשנת 2015 הגיב משרד פורר במפורט על הטענות נגדו, ובשנים 2019-2018 התנהל מו"מ בינו לבין נס ושפלר במטרה לייתר הגשת תביעה. הוא לא עלה יפה, המשרד הודיע בתחילת 2020 על הפסקתו ומיד לאחר מכן הוגשה התביעה. שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
מגן אלטוביה, נענה לבקשת פורר ומחק על הסף את התביעה בשל התיישנות, העדר עילה ושיהוי, אך רונן קיבלה את ערעור המפרקים וכאמור קבעה שיש לדון בתביעה לגופה.
בנוגע להתיישנות הסכימה רונן עם פורר, שפרק הזמן בן שבע השנים החל עם הגשת דוח ברלב ב-2011 ולא עם הגשת דוח אביב ב-2013. לדעתה, את המרוץ יש למדוד החל מן הרגע בו יש לתובע "קצה חוט" לגבי עילת תביעה ולא מהמועד בו בידיו "תביעה בעלת סיכוי ממשי". רונן מעירה, כי אין פסיקה מחייבת בנושא של העליון, אם כי היא הולכת בעקבות רוב הפסיקה, שכן מדידה כזו מתמרצת את התובע לפעול במהירות לבירור העובדות, השגת הראיות והגשת התביעה.
בהתאם לקביעה זו, תביעתם של נס ושפלר אכן הוגשה לאחר תום תקופת ההתיישנות. אולם, עם תחילת המגעים ב-2018 הסכים משרד פורר לוותר על טענת התיישנות שהייתה יכולה לעמוד לו. המשרד טען, כי הוויתור היה רק על תביעות של המפרקים עצמם ולא על תביעות שיגישו בשם נושיה של אגרקסקו, כפי שעשו בפועל. על כך אומרת רונן, כי נס ושפלר פעלו כבר ב-2018 גם בשמם של הנושים, ולכן המשרד הסכים לעצירת מרוץ ההתיישנות גם בנוגע לתביעה שכזאת.
יש עילה לכאורה לתביעה רונן גם קובעת, בניגוד לדעתו של אלטוביה, כי יש עילה לכאורה לתביעה נגד משרד פורר. אכן, לא את כל הפסדיה הכבדים של אגרקסקו ניתן לייחס לרואי החשבון וחלק מן הנזקים לא נגרמו לה אלא לצדדים שלישיים שהתקשרו איתה בלי לדעת מהו מצבה האמיתי. עם זאת, קיימת אפשרות לכאורה שנגרמו לאגרקסקו הפסדים שאותם ניתן היה למנוע אלמלא התנהגותו הנטענת של המשרד. ייתכן גם שייפסק, כי אם רואי החשבון היו פועלים כשורה - החברה הייתה מפסיקה את פעילותה קודם לכן וצוברת פחות הפסדים.
"בשים לב לאמת המידה הזהירה בה יש לנקוט ביחס לסילוק על הסף מחמת העדר עילה - די בכך שייקבע כי התביעה מעלה טענה ראויה לבירור ביחס לכספים שהוצאו מהחברה באופן בלתי תקין (שלא כנגד תמורה בסחורה או בשירותים), ואשר הוצאתם התאפשרה" כתוצאה מהרשלנות המיוחסת למשרד, כדי להביא למסקנה שאין מקום לסלק את התביעה נגדו כבר בשלב זה, קובעת רונן.
לבסוף דוחה רונן את נימוק השיהוי, שכן "מדובר בעניינים שהם בעיקרם עובדתיים, ולכן רק במקרים נדירים וחריגים ביותר ניתן יהיה לסלק על הסף תביעה בטענה של שיהוי עוד בטרם קיומו של בירור עובדתי כלשהו". המשרד לא טען שמצבו המשפטי הורע בשל העיכוב בהגשת התביעה, וגם אם כן - לא הוכח ששינוי זה נבע מהתנהגותם של נס ושפלר.
רונן דחתה את בקשתם של נס ושפלר להורות שהתיק יוחזר לשופט אחר ולא לאלטוביה, בשל קביעותיו הנחרצות כאשר מחק על הסף את התביעה. הקביעות אכן היו נחרצות, היא מנמקת, "ואולם יש להניח כי משקביעות אלה נהפכו על-ידי ערכאת הערעור, יוכל בית משפט
קמא לשוב ולהידרש לסוגיות שלפניו לגופן באופן מקצועי וענייני".
משרד פורר חויב בהוצאות בסך 30,000 שקל. השופטים
ענת ברון ו
חאלד כבוב הסכימו עם רונן. את המפרקים ייצגו עוה"ד יאיר ליבוביץ וליאור בוק, ואת פורר - עוה"ד
ירון קוסטליץ ודניאל רוזנבלום.
