שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, מגן אלטוביה, אישר הסכם פשרה בתביעה בסך 60 מיליון שקל שהגישה אלביט הדמיה בטענה למרמה שביצע הבעלים המנוח, מוטי זיסר. אלטוביה נענה לבקשת הצדדים וקבע (18.6.23), כי ההסכם יהיה חסוי ולא ייסרק למערכת "נט המשפט", וזאת למרות שטענות הצדדים פתוחות לעיון ומניות אלביט הדמיה - כיום בשליטת חברת בד פיננסים - רשומות למסחר בבורסה (הן מצויות ברשימת השימור). הנתבעים היו עו"ד פיליפ מאייר, עורך דין שווייצרי שייצג את זיסר מאמצע שנות ה-1980, ואשר לדברי אלביט הקים עבורו חברות במקלטי מס; דוד זיסר, בנו של מוטי זיסר, שפעל גם הוא בתחום הנדל"ן; רן שטרקמן, שהיה מנכ"ל משותף של אלביט ויו"ר חברת-הבת פלאזה סנטרס; ושמעון יצחקי, שהיה יו"ר אלביט. התביעה עוסקת במימושם של 48 נכסים שרכשה אלביט בתחילת העשור הקודם במרכזי קניות בארה"ב, בשותפות עם קרן הנדל"ן האמריקנית Eastgate Property. בשלהי 2011 החליטו השתיים להציע למכירה את הנכסים, בשל קשיי הנזילות בהם היו שרוי זיסר. הנכסים נמכרו ב-1.4 מיליארד דולר בתיווכו של בנק ג'יי.פי מורגן. החברות טענו, כי 13 מיליון דולר מהתמורה הוברחו לידי חברות זרות שהיו בשליטתו של זיסר, באישורם בדיעבד של שטרקמן ויצחקי. עוד נטען, כי חלק מן הכסף שימש למימון עסקיו של דוד זיסר, בסיועו של מאייר. מאייר טען בכתב ההגנה, כי כל פעולותיו היו חוקיות וכי החברות לא טענו שהיה מעורב במעשי המרמה או שקיבל פרוטה לכיסו. לדבריו, אין כל יסוד לתיאורו כאיש קש של זיסר, שהוא "מופרך עד כדי אבסורד", הטענות נגדו מבוססות על תיאוריות קונספירציה ועל הגיגי ליבן של התובעות, והן מעלות אותן על יסוד השערות אשר מצידן מבוססות על פרשנות מעוותת ומגמתית של עובדות ניטרליות. דוד זיסר טען בכתב ההגנה, כי עם אכן התרחשו האירועים המתוארים בכתב התביעה - על התובעות לבוא בטענות לעצמן ולנושאי המשרה בהן. לדבריו, הוא לא קיבל אף פרוטה מהכספים הנטענים, והתביעה הייתה צריכה להיות מוגשת נגד עזבונו של אביו ולא נגדו. דוד זיסר הוסיף, כי מדובר בניסיון להוציא כספים ממנו כ"כיס עמוק" ותוך ניצול ההד התקשורתי של התביעה נגדו. הוא הצליח בזכות עצמו וללא כל קשר לאותה עסקת תיווך נטענת, הוסיף. שטרקמן טען בכתב ההגנה, כי המעשים המיוחסים לו בוצעו לאחר האירועים הרלוונטיים ומבוססים על "דגלים אדומים" כביכול שלא הונפו בזמן אמת. הוא לא קיבל סכום כלשהו בעקבות ביצוע העסקה, הוא פעל בזהירות כפי שאמור לפעול נושא משרה סביר ומדובר בטענות המועלות בחוכמה שלאחר מעשה. לדברי שטרקמן, לא ברור מדוע הוא נתבע ולא נושאי משרה אחרים, ונראה שהחברות מבקשות להגן על אותם נושאי משרה. יצחקי טען בכתב ההגנה, כי מדובר בניסיון לסחוט אותו על מעשים שלא היה לו חלק בהם, ואשר אם התרחשו - פגעו גם בו. לדבריו, הוא פעל במקצועיות וללא דופי, והחברות העלו נגדו טענות חסרות בסיס עובדתי ומשפטי. יצחקי אמר שלא קיבל מאומה בעסקות אלו, לא נתבעו נושאי משרה שהיו מעורבים בהן יותר ממנו, הוא אישר את העסקה לאור חוות דעת מקצועיות, חלק מן המעשים המיוחסים לו אירעו לאחר המועדים הרלוונטיים והחברות מנסות להטיל עליו רף אחריות מלאכותי ובלתי אפשרי.