חוות דעתו של מומחה מכריע תיפסל רק אם קיים חשש ממשי למשוא פנים, ולא במקרה שהוא לא גילה לצדדים את קיומו של ניגוד עניינים אפשרי - וזאת בדומה לפסילת פסק דינו של בורר. כך קובעת (4.7.23) שופטת בית המשפט העליון, יעל וילנר. וילנר אומרת: "הן פסק בורר הן חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, לא יבוטלו בשל טענה לניגוד עניינים שלא גולה לצדדים, אלא אם נוצר חשש ממשי למשוא פנים. בהינתן שתפקידו של מומחה מכריע, כרוך הן במאפיינים של בורר הן של מומחה, ואף הוגדר כמצוי בתווך שבין בעלי תפקיד אלה, מתבקש לקבוע כי טענה לבטלות חוות דעת של מומחה מכריע מחמת ניגוד עניינים והפרת חובת גילוי בעניינו, לא תתקבל אף היא, אלא במקרים שמעוררים חשש ממשי למשוא פנים". וילנר מדגישה, כי "חוות דעת כאמור לא תיפסל אלא במקרים חריגים של פגם שיורד לשורש העניין ועלול לגרום עיוות דין קשה. כמו-כן, יודגש כי הותרת חוות דעת כבענייננו על-כנה, למרות הפרת חובת גילוי, אין משמעותה כי לא הופרה חובת הגילוי, וממילא אין באי-ביטול חוות הדעת כדי להעביר 'מסר המתיר, לכאורה, חוסר גילוי'. הותרת חוות הדעת על-כנה, למרות הפרת חובת גילוי, אם הופרה, משמעותה כי הפרת חובת הגילוי אינה תנאי מספיק לביטול חוות הדעת". לצד זאת מציינת וילנר: "אין בקביעותי דלעיל או בתוצאה שאליה הגעתי, כדי לגרוע מהיקף חובת הגילוי שחלה על מומחה מכריע או מחשיבותה. בהינתן מאפייני תפקידו של מומחה מכריע - בדגש על היות מינויו מוסכם על הצדדים ועל היות הכרעתו סופית ואינה ניתנת לערעור - אני סבורה כי מוטלת עליו חובת גילוי רחבה ביותר בנוגע לזיקותיו לצדדים, לגורמים שקשורים אליהם או למושא ההליך עצמו. לגישתי, מחובה זו נגזר כלל, שלפיו כאשר המומחה חוכך בדעתו אם זיקה מסוימת טעונה גילוי, עליו לגלותה לצדדים בהקדם האפשרי, ולהבהיר מדוע הוא סבור שזיקה זו אינה מציבה אותו בניגוד עניינים; בבחינת 'כשיש ספק - אין ספק'".

מחלוקת בין בעלי קבוצת המשבב

השופטת דפנה ברק-ארז מוסיפה: "ההקפדה הנדרשת ביחס לחובת הגילוי המוטלת על מומחה מן הסוג שנדון בפנינו, כזה שחוות דעתו היא מכריעה מבלי שניתן להשיג עליה, אמורה להיות בדרגה גבוהה במיוחד, גבוהה יותר מן הרגיל ביחס למומחים 'מן השורה'... השילוב בין הסמכויות שניתנו לו במקרה דנן - הן סמכויות שבמומחיות והן סמכויות של הכרעה - מחייב להחמיר עימו במיוחד בכל הנוגע לשקיפות מלאה ביחס לקשרי העבודה שלו עם הצדדים והגורמים הקשורים בהם". וילנר קיבלה את ערעורו של תומר בוכריס על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט מגן אלטוביה), לבטל את חוות דעתו של רו"ח אורי כהן. האחרון היה המומחה המכריע בין בוכריס לבין שותפיו בחברת המשבב - זאב שטרנליכט, חנוך שטרנליכט, יעקב צ'רנוביץ ועידו אנגל. הסכם היפרדות ביניהם משנת 2016 קבע, כי השותפים ירכשו מידי בוכריס 10% מן המניות בשלוש החברות שבקבוצה על-פי השווי שיקבע כהן. הוא קבע ששווי החברות הוא 243 מיליון שקל, ובוכריס יקבל 22.2 מיליון שקל. אלטוביה ביטל את חוות דעתו של כהן לאחר שהתברר, כי כי במהלך הכנת חוות הדעת הוא הגיש חוות דעת עבור שני לקוחות אחרים שיוצגו על-ידי בא-כוחו של בוכריס, ושירותים מקצועיים ללקוחות נוספים של משרדי עורכי הדין המייצגים את השותפים. וילנר קיבלה את ערעורו של בוכריס לאור קני המידה שקבעה לפסילת חוות דעתו של מומחה מכריע. השופט נעם סולברג הסכים עם וילנר. השותפים חויבו בתשלום הוצאות בסך 25,000 שקל. את בוכריס ייצגו עוה"ד עופר פירט, אלי שמעון, צבי בר-נתן מירב ברוך בן ברוך וגיל בן-כליפה, את החברות ייצג עו"ד ניר גורן, ואת השותפים - עוה"ד גלעד וקסמן ושגיא לוק.