אדם תבע 10 מיליון שקל מעזבונו של "אדם אמיד ביותר", אך שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, נפתלי שילה, דחה את התביעה מכל וכל (28.6.23), רמז שהיא מבוססת על זיוף ושקרים וחייב את התובע בתשלום הוצאות בסך 100,000 שקל. התובע הועסק בשנים 1997-1996 ושוב בשנת 2004 אצל מי שהייתה בת זוגו של המנוח. לאחר פיטוריו הוא תבע את שניהם, בטענה שהאישה התעללה בו וגרמה לו לנכות נפשית; בהליך גישור בשנת 2011 סוכם שהוא יקבל 800,000 שקל תמורת כתב ויתור והתחייבות לסודיות. התובע טען, כי במקביל לגישור הבטיח לו המנוח עוד 8 מיליון שקל, ולמחרת אישור ההסכם בבית המשפט - נתן לו כתב התחייבות על סכום זה, בפריסה לעשר שנים מ-2017. האיש נפטר ב-2016 והתובע דרש לממש את ההתחייבות. לטענתו, חוקרים פרטיים מטעם היורשים עקבו אחריו וזמן מה לאחר מכן נגנב כתב ההתחייבות בפריצה לביתו. מנהל העיזבון, עו"ד אלון זיו, טען שמדובר בזיוף וב"התחייבות" שלא הייתה ולא נבראה. שילה קובע: "התובע לא עמד ולו במקצת הנטל המוטל עליו להוכיח את אמיתותו של כתב ההתחייבות"; גרסתו היא עדות יחידה ובלתי סבירה. התובע לא הציג בפני זיו את כתב ההתחייבות המקורי (עוד לפני הגניבה הנטענת); הוא לא הביא אפילו עד אחד שראה את המסמך; הוא לא הכין עותקים נוטריונים שלו; לא סביר שהמסמך נגנב כפי שטען; בתלונה למשטרה על הפריצה התובע לא הזכיר מסמך רב-ערך זה; לא סביר שמסמך זה לא הוחזק בכספת. לדברי שילה, גם תוכנו הנטען של המסמך אינו סביר: לא הוסבר מדוע הסכים כביכול המנוח לשלם לו פי עשרה מהסכום שנקבע בפשרה; גרסאותיו של התובע בנושא זה היו מתפתחות ותמוהות; הסכום כביכול היה גבוה משמעותית מהסכום אותו תבע האיש; לא הובהר מדוע אדם כה אמיד ביקש פריסה לעשר שנים ודחייה של שש שנים בתשלום הראשון; לא סביר שאיש עסקים ממולח כמותו (ועורך דין בהשכלתו) התחייב בצורה חסרת יסוד שיורשיו ישלמו במקומו בלא לקבל את הסכמתם; ובמסמך היו סימני זיוף. שילה מסכם: "מדובר בעדות יחידה של התובע שלא נמצא לה חיזוק או סיוע מאף עד אחר וגרסתו מעלה תהיות ותמיהות רבות ביותר. התובע לא עמד ולו במקצת מהנטל הנדרש להוכחת תביעתו שכתב ההתחייבות הוא מסמך אותנטי, במיוחד שעסקינן בתביעה כנגד עיזבון. בדיקת הפוליגרף שהתובע צירף לתביעתו אינה קבילה ואין לה כל ערך ראייתי", ולא היה כלל מקום להגיש את התביעה. את התובע ייצג עו"ד רנן גרטש, ואת זיו - עו"ד יוסי בנקל.