אדם בעל צרכים מיוחדים המתגורר בכפר ייעודי זכאי לקבל מן המדינה קיצבת שארים, שכן הכפר אינו מכסה את כל צרכיו הכספיים. כך קובעת שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בחיפה, דניה דרורי. פסק הדין ניתן בחודש שעבר והותר לפרסום (23.7.23) לאחר השמטת פרטים מזהים. המערער בן ה-45 הוא בנו של עובד מדינה שנפטר בשנת 2019. הוא מוכר בידי הביטוח הלאומי כבעל נכות של 52% ואי-כושר עבודה של 75%, הוא סובל מעיכוב התפתחותי, ליקוי קוגניטיבי וקשיי התנהגות, ורמת התפקוד שלו בינונית. האיש מתגורר מאז 2007 בכפר הייעודי, המספק לו חדר, מזון, בגדי עבודה, פעילות רווחה ושיקום, מצעים ונסיעות לעיר הסמוכה. האיש מקבל 952 שקל לחודש מתוך קיצבת נכות כללית (היתרה מועברת לכפר) ו-1,000 שקל תמורת תעסוקה שיקומית בכפר. הממונה על תשלום גמלאות במשרד האוצר דחה בשנת 2021 את תביעתו של האיש לקיצבת שארים (המוענקת למי שאינו מסוגל לכלכל את עצמו ואין לו הכנסה מספקת), בנימוק שלא הוכיח שאין לו הכנסה כדי מחייתו, שכן הוא מתגורר על חשבון המדינה באותו מוסד. דרורי קיבלה את ערעורם של האיש ואמו על החלטה זו בקובעה, כי יש לבחון האם יש לו הכנסה מספקת למימון ההוצאות שאינן מכוסות בידי המוסד - והתשובה היא חיובית. דרורי קובעת (בצורה צנועה וזהירה, כלשונה), כי הוצאותיו של המערער - כולל שהות בבית אימו, נסיעות ליעדים מרוחקים, תרופות, טיפולים רפואיים, ביטוחי בריאות, בגדים, אינטרנט וכבלים - מסתכמות ב-2,500 שקל לחודש. מכאן שהן עולות על הכנסותיו ולפיכך הוא זכאי לקיצבת שארים. בשולי פסק הדין מעירה דרורי, כי הנוהל הנוכחי של משרד האוצר לבחינת שאלת ההכנסה המספקת לוקה בחסר. הוא אינו קובע מהי אמת המידה לבחינת ההוצאות שביחס אליהן ייבדקו ההכנסות, והוא גם אינו משקף את פסיקת בית הדין הארצי, ולפיה יש להביא בחשבון הוצאות שמעבר לקיום הבסיסי. במצב זה, מתריעה דרורי, עלול הממונה לחדור מעבר לנחוץ לחייהם הפרטיים של השאירים ואף להטיל עליהם עומס רגשי מיותר. "ראוי להביא מצב זה על פתרונו על דרך של קביעת אמות מידה ברורות וסבירות הנותנות מענה ראוי לזכותם של אנשים עם מוגבלות לחיים ברמת חיים נאותה". המדינה חויבה בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל. נציגי הציבור עולא מוסא ודנה ברזילי הסכימו עם דרורי. את המערער ייצג עו"ד איתמר נצר, ואת המדינה - עו"ד אריאל פרץ.