"ימים אלו רווי דמים, כאשר מדי יום ביומו נקטלים אנשים עד כי מתעורר חשש כי אין דין ואין דיין". כך - וההדגשה במקור - מגדיר שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון, את ריבוי מעשי הרצח בכלל ובחברה הערבית בפרט בחודשים האחרונים. לדברי אלרון, "בית משפט זה שב ומתריע השכם והערב על הצורך במיגור האלימות ברחובות ישראל בכלל, ובהקשר של פתרון סכסוכים בפרט. כך בעיקר בימים אלו רווי דמים, כאשר מדי יום ביומו נקטלים אנשים עד כי מתעורר חשש כי אין דין ואין דיין. על כן, נדרשת מדיניות ענישה מרתיעה והולמת המעניקה משקל של ממש לשיקולי הרתעת הרבים והיחיד במלאכת גזירת העונש. "רצח המנוח ממחיש היטב את הצורך המיידי בהתמודדות מרתיעה ומיטבית עם האלימות הגואה כיום במדינתנו, ובפרט בחברה הערבית, כפי שהדגישה המדינה בטיעוניה. שוב אנו למדים עד היכן מגעת פגיעתו הרעה של השימוש באלימות לצורך פתרון סכסוכים, כאשר גם הפעם אזרח מן השורה נקלע שלא בטובתו בתווך שבין סכסוך אלים".

רצח בשל סכסוף גירושין

אלרון קיבל את ערעורה של המדינה על קולת עונשו של יחיא חוג'יראת, אשר הורשע ברצח באדישות של סעיד חוג'יראת ונדון ל-18 שנות מאסר; אלרון החמיר את העונש ל-22 שנות מאסר. הרצח בוצע בשפרעם ביולי 2019 על-רקע סכסוך גירושין במשפחת חוג'יראת, למרות שהמנוח לא היה מעורב בו ויחיא רק חיפש לנקום במי שלדעתו פגעו באחותו הגרושה. אלרון מזכיר, כי עבירת הרצח באדישות נוספה במסגרת הרפורמה בעבירות ההמתה ובאה במקום עבירת ההריגה, כאשר העונש המירבי עליה הוחמר מ-20 שנות מאסר למאסר עולם; בית המשפט אף יכול לקבוע שרצח באדישות הוא רצח בנסיבות מחמירות, ואזי מאסר עולם הוא עונש חובה. "בכך ביקש המחוקק לבטא הן מגמת החמרה ערכית-נורמטיבית המגולמת בתיוגו של הממית האדיש - כרוצח", מוסיף אלרון. לדבריו, "המקרה שלפנינו הוא מהחמורים שהובאו לפנינו של רצח באדישות, ועם זאת העונש שנגזר על המשיבים הוא מהקלים". לדברי אלרון, "מה ראה המחוקק להחמיר במידה כה ניכרת - הן נורמטיבית הן עונשית - ביחס לממית האדיש? על פני הדברים, ישנו פער איכותי בין הממית האדיש אשר במישור ההכרתי מודע לאפשרות גרימת התוצאה אך במישור החפצי לא אכפת לו אם הערך החברתי ייפגע אם לאו לבין הממית המתכוון החפץ בהתגשמות התוצאה. ללמדך, כי כריכתן של עבירת ההמתה באדישות יחד עם עבירת ההמתה בכוונה אינה דבר של מה בכך. קביעת המחוקק משקפת אפוא שינוי עמוק שביקש לחולל ביחס להמתה באדישות". הפסיקה אף קובעת בצורה עקבית, כי יש להחמיר בענישה על רצח באדישות. במקרה זה, ממשיך אלרון, "כל אחת מנסיבות ביצוע העבירה - התכנון שקדם למעשים, ההצטיידות בנשק חם, המניע לנקמה, ההתמדה בתוכנית העבריינית, הנזק שנגרם והנזק הפוטנציאלי שעלול היה להיגרם - חמורה כשלעצמה. מעבר לכך, הצטברות הנסיבות גם יחד מלמדת ביתר שאת על טיב אדישות המשיבים לרצח המנוח ועל הזלזול המובהק וההתנכרות לערך של חיי אדם. בעת ששמע על הפגיעה שנגרמה לאחותו, המשיב 1 הציב לעצמו מטרה - לנקום ולפגוע. מרגע זה, הוא היה נחוש בדעתו להגשים מטרה זו ויהי מה, שלב אחר שלב הוא גילה דעתו כי ברצונו לנקום ולפגוע באמצעות נשק חם בלתי-חוקי, בעוד שלאפשרות כי מעשיו ייגרמו לתוצאה קטלנית, התייחס בשוויון נפש. "...השוואה לפסקי הדין שניתנו עד כה בעבירת הרצח באדישות לא רק מצביעה על כך שרצח המנוח מצוי ברף העליון של עבירה זו, אלא אף ניתן לומר בבטחה כי לעת כזאת חוללה הרפורמה את השינוי ביחס להמתה באדישות, הואיל ועבירת ההריגה אינה משקפת דיה את חומרת המעשים בעוד שעבירת הרצח הולמת את מעשה העבירה וחורטת כראוי 'אות קין' על מצחם של המשיבים בגין רצח המנוח, איש כפי חלקו". אלרון דחה את הערעורים ההדדיים על עונשו של עקאב קאסם, אשר סייע לרצח ונדון לתשע שנות מאסר, רק משום שאין המדובר בסטייה קיצונית המצדיקה החמרה בערכאת הערעור. השופטים יחיאל כשר ורות רונן הסכימו עם אלרון. את חוג'יראת ייצג עו"ד זידאן מטאנס; את קאסם ייצגו עוה"ד דורון נוי, יהלי שפרלינג ואליהו ברק; ואת המדינה - עו"ד עמרי כהן.