רשות המיסים ניהלה עד היום הליך נגד נישום בדרישה לתשלום הפרשי מס לשנת 1998 - דהיינו לפני 25 שנה - למרות שבית המשפט העליון קבע, כי מחדליה אינם מאפשרים לברר את המחלוקת. כך עולה (14.8.23) מפסק דינו של שופט בית המשפט המחוזי מרכז, אבי גורמן. חיים שפיגולנט היה הבעלים של מסגרייה עד שעבר בשנת 2002 לארה"ב, בה הוא מתגורר גם כיום, כאשר הוא בעשור השמיני לחייו. בפברןאר 2000 הגיש שפיגולנט את דוחות 1998 שלו ושל החברה שבאמצעותה ניהל את המסגרייה. פקיד שומה רחובות ביער את הדוח ואת המסמכים האחרים, אם כי נראה ששפיגולנט דיווח על הכנסות בסך 1.3 מיליון שקל ועל הוצאות באותו סכום, לצד מחזור של החברה בסך 3.5 מיליון שקל. שפיגולנט לא עדכן את רשות המיסים כאשר עזב את הארץ, בשנת 2003 נשלחה שומה על-פי מיטב השפיטה (לתשלום של 2.6 מיליון שקל) לכתובתו בישראל ולא ידוע האם ומתי נשלחו לו נימוקיה. בשנות שהותו בחו"ל טיפלו נציגיו של שפיגולנט בדוחותיו השוטפים בארץ והרשות לא העלתה את החוב הנטען ל-1998. רק בשנת 2014, כאשר בחן שפיגולנט את האפשרות לשוב ארצה, הוא התוודע לשומה הפתוחה. פקיד השומה סירב להעניק לו ארכה להגשת השגה על השומה, אך בנובמבר 2020 קבע בית המשפט העליון, כי יש להעניק ארכה כזאת בשל נסיבות העניין, והדגיש שפקיד השומה הוא האחראי לנזק הראייתי שנגרם לשפיגולנט בשל ביעור התיק. שפיגולנט הגיש השגה חדשה ובמסגרת הדיונים בה חזר בו פקיד השומה מן השומה מ-2003 ודרש מס על הכנסה בסך 400,000 שקל בלבד. תוך כדי הדיון בהשגה, הציג במפתיע פקיד השומה את דוח המע"מ של שפיגולנט לשנת 1998, מבלי להסביר כיצד התגלה ומדוע לא הוצג לכל אורך השנים הקודמות. גורמן קיבל את השגתו של שפיגולנט וביטל את השומה החדשה. הוא אומר: "לאור פסק הדין של בית המשפט העליון - בשים לב לקביעה הברורה כי המשיב הוא שאחראי לנזק הראייתי שנגרם, בהינתן כי המדובר בשנת מס מאוד רחוקה ולכן לא ניתן באמת לזכור במדויק את שאירע (ודאי כשלוקחים בחשבון את גילו של המערער, ואף בלאו הכי) ומסמכים של ממש אין, וכשלוקחים בחשבון כי אין המדובר כלל במקרה מהסוג בו ברור כי המערער העלים בדיווחיו הכנסות - היה מקום בנסיבות העניין כי לאחר ביטול השומה המקורית המשיב יימנע מהוצאת השומה החדשה כל עיקר. "...התנהלות המשיב - אשר גילה מסמכים שעשויים להיות רלוונטיים ולא טרח לחושפם עד ימים בודדים לפני דיון שמיעת הראיות וחלק מהחומר (ההסכם של מנהל מע"מ עם החברה לשנת 1998) לא חשף כלל, אף היא רובצת לפתחו של המשיב ותומכת בנסיבות העניין בקביעה כי דין הערעור להתקבל. למסקנה זו אני בא, על-אף שאיני סבור כי התנהלות המערער היא אות ומופת לדרך ההתנהלות בה על מי שעוזב את הארץ לנקוט, ועל אף שהיא מותירה אחריה ספקות באשר לשאלה האם אכן נשא הוא בחבויות המס שהיה מקום כי המשיב ישית עליו - בזמן אמת ובדרך הראויה". גורמן מוסיף: "גישה מתונה המפעילה את מבחן השכל הישר (אשר כפי שנזכר לא אחת בפסיקה - 'יועץ טוב הוא') - צריכה הייתה להביא את המשיב להימנע מהוצאת שומה חדשה. אנמק בקצרה את הדברים: ההצדקה לחייב אדם במס בגין שנת מס כה רחוקה, נעוצה בשומה מקורית שהוצאה לו במועד. משמצא אף המשיב (לאור הערות בית המשפט העליון בנוגע לאי סבירותה של שומה זו) כי דין השומה המקורית להתבטל, הרי שהוצאת שומה חדשה בשנת 2021 ביחס לשנת המס 1998, צריכה להיות שמורה לנסיבות מאוד חריגות - אשר המקרה כאן אינו נכלל בהן. "אזכיר כי אין המדובר כלל במקרה בו ברור למעלה מכל ספק, כי המערער חייב במס כלשהו. כך, אין המדובר לדוגמה במקרה בו הנישום הורשע בשימוש בחשבוניות פיקטיביות או בנסיבות אחרת, המלמדות באופן ברור כי הועלם מס. כמובן, גם בנסיבות מהסוג האחרון, חובה על המשיב לנהוג בזהירות, אולם בנסיבות דנן - על אחת כמה וכמה. משנקבע כי הנזק הראייתי רובץ לפתחו של המשיב, בשים לב לכך שהמערער מינה מייצגים אשר קיימו שיג ושיח עם המשיב בזמן אמת וסמוך לשנות המס הרלוונטיות, אני סבור כי על-אף שלאור הגשת ההשגה הייתה בידי המשיב הסמכות הפורמלית להוצאת השומה החדשה - ראוי היה בנסיבות המיוחדות של המקרה כאן - בהתאם לעקרונות המקובלים במשפט המינהלי החל על המשיב ושיקול הדעת השמור לו, כי המשיב היה מפעיל את שיקול דעתו ונמנע מהוצאת שומה חדשה". פקיד השומה חויב בתשלום הוצאות בסך 70,000 שקל. את שפיגולנט ייצגו עוה"ד אברהם קרן, אסף אפרתי ושוהם שאוליאן, ואת פקיד השומה - עו"ד שירה קידרון-גוטליב.