בשנות ה-60', עם השינויים ברוח הזמן בישראל, פחתה ההתלהבות סביב הציורים, והוחלט להסתירם באמצעות לוחות דקורטיביים. בראשית שנות ה-80', בזמן שיפוץ חדר האוכל, החליטו רכזי המשק והבנייה של עין המפרץ באותם ימים, בגיבוי מספר אמנים חברי הקיבוץ, כי עבר זמנם של הציורים וכי יש להרוס את הקיר כולו. לא כל חברי הקיבוץ ידעו על ההחלטה, ונחשפו לה רק לאחר שהוחל בעבודות ושניים מהציורים - הדייג וקוטפת הרימונים - כבר נהרסו כליל. מתי להט, בן הדור השני בקיבוץ ובעצמו צייר ומורה לאמנות, היה זה שהבין את עוצמת הפגיעה בנכס ההיסטורי, והצליח למנוע את הרס שאר הציורים. להט: "הגעתי יום אחד לארוחת הצהריים וראיתי פועלים הורסים את הקיר. מיד רצתי לרכז הבנייה והסברתי שציורי הקיר הם נכס היסטורי ושחייבים לשמר אותם. הקיבוץ הסכים לעצור את העבודות, אבל רק לשבועיים, כי היו חייבים להמשיך בשיפוץ חדר האוכל. אמרו לי שאם אני רוצה להציל את הציורים, אני צריך לעשות זאת בעצמי. נסעתי למוזאון ישראל ודיברתי עם הרסטורטור הראשי שלהם. הוא אמר שניתן להציל את הציורים, אבל לא בשבועיים כי זה תהליך ארוך שדורש גיוס כספים. מאחר שלא היה זמן, נאלצתי לעשות הכל לבד. לקחתי מהארון את הסדינים שלי, הדבקתי אותם על הציורים כדי להגן עליהם, ובעזרת מסור דיסק התחלתי לחתוך בזהירות מסביבם. העברתי כל ציור בחתיכות קטנות אליי לדירה, הנחתי את החתיכות על הרצפה עם הפנים כלפי מטה, ואחרי שכל החלקים היו במקומם - בניתי מסביבם מסגרת ויצקתי בטון. כך הם החזיקו כיחידה אחת".

בעקבות הצלת הציורים, התחדש העניין בהם ולאורך השנים הם הוצבו ביחד ובנפרד במספר חללים בעין המפרץ, ואף הוצגו בתערוכות במשכן לאמנויות בעין חרוד ובמוזאון בת ים. בשנים האחרונות, היו תלויים כל חמשת הציורים על קירות מבנה המאחסן פריטים רבים נוספים מזיכרונו המשותף של קיבוץ עין המפרץ, בניהולו של בן הקיבוץ, יגאל דפני. ההחלטה לשמר את הציורים התקבלה בוועדת ההיגוי של פרויקט אמנות הקיר לאור חשיבותם האומנותית, והתקבלה בהתלהבות על-ידי אנשי קיבוץ עין המפרץ, שהקצו סדנה מיוחדת לעבודות השימור, וסייעו בשינוע היצירות (שכל אחת שוקלת כ-130 ק"ג) ובאירוח המשמרים. עבודות השימור עצמן כללו, בין השאר: ניקוי, מילוי סדקים ואזורים מתפוררים, ריטוש, השלמות צבע, ייצוב ועוד. בימים אלו, כאמור, נתלו היצירות מחדש בחדר האוכל של עין המפרץ, וכעת שוב יכול הציבור כולו ליהנות מהעבודות ההיסטוריות. עמרי שלמון, מנכ"ל המועצה לשימור אתרים: "ציורי הקיר - אשר צוירו בידי מיטב האמנים הארצישראלים - פותחים חלון מיוחד במינו לעולם שלם של אורחות חיים ואידיאולוגיות מגוונות, רובן של התנועות הציוניות. באמצעות יצירות ייחודיות אלו, מומחש באופן מובהק פרק משמעותי בתולדות ההתיישבות, שעיקרו חלוצים וחלוצות, וגיבושם של רעיונות לישראלי החדש שצמח כאן. רבים מציורי הקיר נמצאים במבנים היסטוריים לשימור, וכך נוצר מכלול שלם של הסיפור הארצישראלי. לכן, היוזמה המשותפת לשימור הציורים היא בעלת חשיבות רבה, ותוצאותיה מעניקות סיפוק לגורמים המקצועיים ולציבור הרחב כאחד. אני מודה למשרד המורשת ולי יצחק בן צבי על שיתוף הפעולה המבורך בנושא חשוב זה".

ד"ר נירית שלו-כליפא, מנהלת המחלקה להיסטוריה חזותית, אוצרות ותיעוד ביד יצחק בן צבי וראש פרויקט אמנות הקיר: "מאז שהסקר החל לפעול, לפני יותר מעשור, שיתף אותנו הציבור באלפי יצירות המופיעות באתר, כיום - כבר 5,000 יצירות קיר מכל הטכניקות והחומרים, שכולן מספרות את סיפור הארץ - והיד עוד נטויה. ביד בן-צבי עובד על המיזם צוות קטן, המונה שתי נשים נמרצות: חן ברנט וסמדר ברק. כיום, בעזרת משרד המורשת, אנו בתחילת פרק חדש, שבו נצא משלב "הסקר" למסלולים ססגוניים ברחבי מוזאון החוצות העשיר של הארץ".