נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, דחתה (21.8.23) את בקשתו של מוחמד בכרי, במאי הסרט השקרי "ג'נין, ג'נין", לדיון נוסף בפסק הדין בו נאסרה הקרנתו בישראל. בכרי גם חויב לפצות ב-175,000 שקל את סא"ל (מיל') ניסים מגנאג'י, אשר דמותו הופיעה בסרט וכך יכול היה להגיש תביעת לשון הרע נגד בכרי. בכרי יצר את הסרט, המתיימר להיות דוקומנטרי, לאחר מבצע "חומת מגן" באפריל 2002. במהלך המבצע נכנסו כוחות צה"ל למחנה הפליטים בג'נין, שהיה מוקד מרכזי להתארגנויות לפיגועים. הכוחות התריעו בפני האוכלוסייה האזרחית לעזוב את המקום, ולאחר מכן ניהלו לחימה בתנאים קשים בשטח בנוי ומאוכלס בצפיפות. בקרבות נהרגו 23 חיילי צה"ל ונפצעו עשרות. בצד הפלשתיני נהרגו 52 איש, כמחציתם מחבלים. בסרטו של בכרי מובאות תגובות של תושבים פלשתינים לאירועים שהתרחשו במהלך המבצע, ובכללן תיאורים של מעשים קשים שבוצעו כביכול על-ידי חיילי צה"ל במהלך הלחימה. בית המשפט העליון דחה בנובמבר שעבר את ערעורו של בכרי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, תוך ביקורת חריפה ביותר על תוכנו האנטישמי של הסרט (ראו קישור משמאל). בבקשתו לדיון נוסף טען בכרי, כי בפסק הדין (של השופטים יצחק עמית, דוד מינץ ואלכס שטיין) נקבעו שלוש הלכות חדשות: הכרעה בלתי מסויגת לטובת הזכות לשם טוב באיזון מול חופש הביטוי; דיבה מהווה עוולה נמשכת העוצרת את מרוץ ההתיישנות; והטלת אחריות על בכרי בשל הקרנת הסרט בידי אחרים. אולם, חיות קובעת שאין ממש בטענות אלו. לדברי חיות, נושא חופש הביטוי כלל לא נדון בפסק הדין וממילא לא נקבעה הלכה לגביו, ולכן טענותיו של בכרי בנושא זה הן לכל היותר ערעוריות - וככאלה אינן מצדיקות דיון נוסף. בנושא הדיבה כעוולה מתמשכת הביעו חברי ההרכב דעות שונות (לאחר שהסכימו שתביעתו של מגנאג'י לא התיישנה), אך לא נקבעה הלכה ברורה ומפורשת. ואילו גם בנושא לאחריות של מפרסם לשון הרע המקורי לפרסומה בידי אחר - לא נקבעה הלכה; ואפילו אם נקבעה, היא מצומצמת בהרבה מכפי שטוען בכרי. בכרי חויב בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל. את בכרי ייצגו עוה"ד אביגדור פלדמן, מיכאל ספרד, אלון ספיר וחוסיין אבו-חוסיין; את מגנאג'י ייצגו עוה"ד נבות תל-צור וטל שפירא; ואת היועצת המשפטית לממשלה - עו"ד מרווה בז'ה.