גרוסקופף: "הכנסת יכולה לשנות את יסודות הדמוקרטיה, אבל העם לא יזכה לבקר אותה או שיבקר אותה רק בתנאים שהכנסת תקבע ושעשויים להיות בלתי דמוקרטיים. איך אנחנו יכולים לצאת מהפלונטר הזה בלי בית המשפט?" בומבך הסתמך בתשובה על דבריו של השופט
דוד מינץ בפסק דינו בנוגע לממשלת החילופים: חזקה על הכנסת שהיא לא תביא אותנו לתרחיש כזה.
השופט
יצחק עמית: "אני לא חושש מתרחישי אימים. דמוקרטיה לא מתה בכמה מכות חזקות אלא בשורה של צעדים קטנים. למשל: בשביל להשפיע על תוצאות הבחירות אני לא חייב לשלול זכות בחירה מג'ינג'ים. אני יכול לעשות את זה דרך שליטה על ועדת הבחירות המרכזית, ויש כמה הצעות חוק בקנה. ואז אני באמת יכול להגיע למקום שלא שיערו ראשונים, וזו הבעיה".
בומבך: "מעולם לא התקרבנו ולא נתקרב לתרחישי הקיצון האלה". פוגלמן: "התכנסו היום לגבי תיקון ששולל סמכויות מבית המשפט, שגם זה לא היה 75 שנה". רונן: "כמו שחוזה נועד להפרה, גם חוקים נועדו למנוע מצבים בעייתיים". גרוסקופף: "אין מדינות שיש בהן חוקות בהתהוות כמו שלנו. במדינות שיש בהן חוקות, אפשר לפסול חוקים ואפילו חלקים בחוקה". בומבך: "הכנסת וה
ממשלה מצפות שבית המשפט יסמוך עליהן ולא יעשה שימוש בנשק גרעיני".
בהמשך שאלה השופטת
ענת ברון: "האם אפשר תחת הכותרת של חוק יסוד לקבל כל חקיקה של הכנסת, כמו פגיעה בחופש הבחירה? מי יקבע אם קיצוני או לא?" בומבך: "רק העם בבחירות. ערכים לא מונחלים בבית המשפט העליון. תפקידו הוא להיות פרשן של החוק". ברון: "השופטים שומרים על הערכים". בומבך: "זה לא תפקידם. מה שמונח כעת על הכף רחוק ביותר מתרחישי האימה".
בומבך אמר כי משמעות החוק היא ש"אין למעשה ביקורת שיפוטית על סבירות של החלטות ממשלה ושרים". השופטת
יעל וילנר: "בתשובה שלך כתוב שלוש פעמים שהכוונה היא לעילת הסבירות הרחבה". בומבך השיב, שעמדת הממשלה "המאמר של השופט סולברג". כוונתו הייתה למאמר של סולברג בכתב-העת "השילוח", בו מתח ביקורת נוקבת על עילת הסבירות. הנשיאה
אסתר חיות: "העמדה העדכנית היא ששום וריאציה של עילת הסבירות לא עומדת אחרי החוק הזה". בומבך: "שום וריאציה, לפי מאמר סולברג". שטיין: "מותר יהיה לטעון שהחלטה היא מופרכת על פניה, בלי שימוש במילה האסורה?" בומבך: "זה לא תקין".
עמית: "מזה מספר ימים אני שואל את עצמי בצורה מאוד פשוטה: למה? למה היה צריך את התיקון הזה? כשאני רואה את הסטטיסטיקה, 44 פסקי דין בעשר שנים [בעילת הסבירות], אשר כללו החלטות שהן לא בדיוק [עילת ה]סבירות". בומבך: "אם כמעט לא עשו בה שימוש לבדה, אז אין שום פגיעה ולא קרה דבר".
עמית: "השאלה עדיין לפתחו של אדוני. והתשובה היא מה שאמרנו קודם: אם אין דיין – אין דין. אם אין סעד – אין זכות". בומבך: "יש דיין – הבוחר". גרוסקופף: "זה שיש חובת סבירות ועילת סבירות והרשויות נוהגות בסבירות, זה דבר אחד. לומר שהן יפעלו כך גם בלי זה – אנחנו רחוקים מלהוכיח זאת". פוגלמן: "המסה הגדולה של המקרים שנבדקים בידי הייעוץ המשפטי ולא מגיעים לפתחו של בית המשפט, הם בגלל עילת הסבירות. ברגע שלא תהיה עילת סבירות, אני חושש שהתמונה תהיה מאוד שונה. כאשר לא תהיה ביקורת שיפוטית, התמונה תהיה שונה מאוד".