עורך דינו אינו צריך לחשוד בכל לקוח שמא הוא רמאי בפוטנציה, לבלוש אחריו או לאמת כל הצהרה שלו. דרישה כזו תשבש את יחסי האמון שבין הלקוחות לעורכי דין ומהווה גזירה שהאחרונים אינם יכולים לעמוד בה. כך אומר משרד גולדפרב-גרוס-זליגמן, בכתב ההגנה בתביעה בסך 6.9 מיליון שקל שהגישו נגדו עשרה מקורבנותיו של נוכל הנדל"ן אורן קובי. נגד קובי תלויים ועומדים שני כתבי אישום בטענה למרמה בעשרות מיליוני שקלים, סחיטה באיומים, תקיפה, הונאת נושים ועוד. קובי פעל דרך קבוצת אדמה והתיימר למכור קרקעות, תוך שיווק אגרסיבי ופיתוי הלקוחות במשרדים נוצצים ובשימוש בעורכי דין מובילים. לטענת המדינה, הרוב המכריע של הכסף מצא את דרכו לכיסו של קובי ושימש למימון חיי הפאר שלו. התובעים טוענים, כי עורכי הדין לא שמרו בנאמנות את כספיהם ואפשרו להעבירם לקבוצת אדמה. בכתב ההגנה אומר גולדפרב (5.9.23), כי התובעים מחפשים כיס עמוק ממנו יוכלו לחלץ פיצוי על הנזקים - שרק הם עצמם אחראים להם. לדבריו, התובעים הם שהעבירו כספים במישרין לקבוצת אדמה במקום לחשבון הנאמנות, לעיתים תוך ביטול ההמחאות שנתנו לחשבון הנאמנות. כעת הם תובעים את עורכי הדין, בטענה שהיה עליהם "לתפוס" אותם ולמנוע מהם לפעול בניגוד להסכמים - למרות שהמשרד ייצג רק את אדמה ולא את הרוכשים, נאמר עוד. גולדפרב ממשיך וטוען, כי לא ידע שאדמה פועלת מאחורי גבו ומשכנעת חלק מהרוכשים - ובהם התובעים - לפעול בניגוד להסכם ולהעביר את הכספים ישירות אליה. התובעים מצידם לא גילו זאת לעורכי הדין, ואם היו פועלים בהתאם להסכם - הנזק כלל לא היה נגרם. עוד נטען, כי גם אם עורכי הדין היו יודעים על המתרחש, אין כל ראיה לכך שהיו יכולים לתקן את המעוות. כתב ההגנה הוגש באמצעות עוה"ד צבי בר-נתן, מרב ברוך ואהוד הכט.