בשבוע שעבר (13.10.23) העניקה ישראל לאזרחים בצפון רצועת עזה 24 שעות כדי לעבור לחלק הדרומי שלה, בעוד חמאס הורה להם שלא לזוז. אנשים הגיוניים יכולים לטעון שישראל לא נתנה מספיק זמן. הם יכולים להתנגד לצעדים שהיא נוקטת בתגובה לטבח הקטלני ביותר של יהודים מאז השואה. אבל הם לא יכולים להתווכח עם העובדה בה חמאס מנהל את הצד שלו. אסור לתגמל את החמאס עליה, אחרת נהיה האידיוטים השימושיים שלו – מתריע ברט סטיבנס, בעל טור בכיר בניו-יורק טיימס.
חמאס ביצע מתקפה המשתווה באכזריותה לזו של הנאצים בבאבי יאר ושל דאעש בסינג'אר, בידיעה ברורה שיגרור את התגובה הישראלית החריפה ביותר האפשרית. מדוע להציב מיליוני פלשתינים בסכנה? כי הארגון למד שהוא מרוויח ממותם של פלשתינים לפחות כמו ממותם של ישראל, וכמה שיותר – יותר טוב, אומר סטיבנס.
רצח יהודים הוא מטרה בפני עצמה מבחינת חמאס, משום שהוא מאמין שמדובר בהגשת ייעוד דתי. באמנה המקורית שלו נאמר: "יום הדין לא יבוא עד שכל המוסלמים יילחמו ביהודים ויהרגו אותם. אז היהודים יתחבאו מאחורי סלעים ועצים, והסלעים והעצים יזעקו: הוי, מוסלמי, יהודי מתחבא מאחורי, בוא והרוג אותו". חמאס החליף מאוחר יותר את "יהודים" ב"ציונים" ואת "יהרגו" ב"יתנגדו לכיבוש בכל האמצעים והשיטות", אבל המשמעות נותרה בעינה.
מעבר לכך, מזכיר סטיבנס, חמאס משתמש בפלשתינים כמגנים חיים, במטרה שייהרגו וכך יגבר הלחץ על ישראל. משום כך הוא מיקם את מפקדתו בבית חולים במבצע צוק איתן. משום כך הוא מאחסן טילים בבתי ספר ורובים במסגדים. משום כך הוא משגר טילים מלב איזורי מגורים. הוא יודע שישראל, המחויבת לחוקי המלחמה, מנסה להימנע מפגיעה באזרחים – וכאשר היא כן פוגעת בהם, היא מואשמת בפשעי מלחמה ונדרשת לרסן את עצמה. חמאס מרוויח בכל מקרה.
הציניות אינה מסתיימת כאן. בסיבוב לחימה קודם האשים
חאלד משעל את ישראל בביצוע שואה (כך!) נגד הפלשתינים. זה בא מפיו של ראש ארגון המכחיש את השואה. חמאס דורש סיוע בינלאומי בטענה שהרצועה ענייה; אבל ב-2021 התוצר לנפש (בכוח קנייה) היה 5,600 דולר – לא הרבה יותר נמוך מאשר של הודו. במקביל חמאס מוציא סכומי עתק על מכונת מלחמה שמטרתה היחידה היא להכות בישראל. בכסף שהוא מוציא לבניית מנהרה אחת ניתן לבנות 86 דירות, שבעה מסגדים, שישה בתי ספר או 19 מרפאות. והוא בונה עשרות מנהרות.
חמאס היה יכול להשיג בקלות עזה משגשגת, ששכניה אינם בונים מולה גדר ומגדלי שמירה. אם עזה היא כלא ענק כמו שטוענים כה רבים ממבקרי ישראל, הרי שאין זה משום שהישראלים אכזרים אלא משום שיותר מדי מבין תושביה מהווים סכנת מוות. רוצים הוכחה? ראו את הפוגרום של 7 באוקטובר, כותב סטיבנס.
כאשר ישראל תפלוש לעזה, אין ספק שהאהדה הבינלאומית תיטה נגדה. זה תמיד היה חלק מהאסטרטגיה של חמאס – כמו רוצח הוריו המבקש רחמים משום שהוא יתום. חמאס רוצה בבת אחת את היתרונות של תוקפן ואת האהדה של קורבן. האם הדבר יעלה בידיו תלוי בקהילה הבינלאומית – וזה כולל את הקוראים, פונה אליהם סטיבנס במישרין. חייבים להכיר באמת: חמאס הוא הגורם המרכזי לסבל בעזה. הוא לבדו נושא באחריות לסבל שהמיט על ישראל ועל הפלשתינים. הדרך הטובה ביותר לסיים את הסבל היא לסלק את מי שגורם אותו, לא לכבול את ידי המסלק.