דוד ארצי, שהיה מנכ"ל מכון הייצוא והמשנה למנכ"ל התעשיה האוירית, לא אמר אמת כאשר טען שעו"ד דוד שמרון סיפר לו על הסכם סודי בין בנימין נתניהו לשרה נתניהו. כך קובע (16.11.23) שופט בית משפט השלום ברמלה, זכריה ימיני. הוא קיבל במלואה את תביעת לשון הרע שהגיש שמרון - פרקליטו ובן-דודו של ארצי - וקבע שארצי יפצה אותו ב-430,000 שקל. ימיני גם הטיל על ארצי הוצאות בסך 50,000 שקל לטובת שמרון, ובאותו סכום לטובת אוצר המדינה בשל העלויות של העדת בני הזוג נתניהו. בתיק הוצג מכתב שיפוי שקיבל ארצי מעו"ד טל להט, ולפיו לקוחותיו (שבשמם לא נקב) מתחייבים לשפות אותו בכל סכום בו יחויב אם שמרון יתבע אותו, עד 100,000 דולר. אם לא יהיה די בכך, נאמר במכתב, הלקוחות יגייסו עבורו תרומות נוספות. יצוין, כי על-פי שער החליפין הנוכחי - ארצי חויב לשלם 140,000 דולר. ארצי טען, במספר ראיונות לתקשורת בשנת 2021, כי שמרון הראה לו את ההסכם-הנטען בין בני הזוג נתניהו, ולפיו בנימין לא יסע לחו"ל בלא שרה, היא תשתתף "בכל הישיבות הכי סודיות" ותאשר את מינוי הרמטכ"ל, ראש המוסד וראש השב"כ. לטענת ארצי, שמרון הראה לו את ההסכם לפני שנים רבות, כדי להוכיח את ערכו וחשיבותו לאחר שהלקוחה גיטה שרובר - שביקשה לרכוש מטוס מתע"א - פיטרה אותו מייצוגה. שמרון הכחיש לחלוטין את כל פרטי סיפורו של ארצי, וימיני אכן קובע כאמור שלא הייתה אמת בדבריו של ארצי.

ביקורת על יעלון וליברמן

ימיני מנתח באריכות את העדויות הרבות שנשמעו במשפט, ואלו מסקנותיו העיקריות:

• אלוף (מיל') גיא צור סבר רק בדיעבד ששרה נתניהו ראיינה אותו כאשר היה מועמד לתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה. "סבור אני שהבנתו המאוחרת באה בעקבות פוזיציה פוליטית או הינדוס תודעה או שניהם ביחד"; בפועל שרה רק אירחה לו לחברה כאשר המתין לבעלה.

• עדותה של איילת שקד לימדה, כי "מערכת היחסים הבין-אישית של בני הזוג נתניהו הינה הדוקה ביותר, ומר נתניהו מחשיב את דעתה של גב' נתניהו כדעה של אדם הקרוב לו ביותר", אך לא הוכח ששרה התערבה וממילא שקד העידה על התקופה בה נתניהו היה ראש האופוזיציה.

• "עדותו של מר [משה] יעלון רצופה עדויות שמיעה, עדויות סברה והסקת מסקנות על-פי 'אוזנו המודיעינית'. ניכר מעדותו של מר יעלון כי הוא מתייחס עדיין למר נתניהו כפקוד שלו, אשר חייב לקבל את דעותיו, ואין לו שיקול דעת משל עצמו. לא מן הנמנע שהיריבות הפוליטית של מר יעלון עם מר נתניהו השפיעה רבות על עדותו, על שיקול דעתו ועל סברותיו... בכל הקשור למשפט שבפנינו אין בידי לקבל את עדותו של מר יעלון".

• עדותו של אביגדור ליברמן "אודות המינויים המדוברים בתביעת הדיבה שבפנינו הינם עדות סברה בלבד שהיא עדות בלתי קבילה... מתוך העדות עולה חשש כבד ביותר שעדותו של ליברמן הושפעה רבות מהיריבות הפוליטית שלו מול מר נתניהו, שכן לא החמיץ בעדותו אף הזדמנות להכפיש את ה"ה נתניהו למרות שלא הייתה לו ידיעה אישית על אשר הזכיר בעדותו". לאור כל זאת, לא ניתן להסתמך על עדותו.

• בעדותו של העיתונאי הוותיק דן רביב, שפרסם ראשון את דבריו של ארצי, היו סתירות. הוא פרסם את הדברים בלי לבדוק את נכונותם ובלא בדיקה שאמור היה לעשות כל עיתונאי מתחיל. "לאור התגייסותו חסרת התקדים של מר רביב לפרסום הקלטת, למרות שעיתונאים רבים סירבו לפרסמה ולא האמינו לתוכנה, מטילה ספק רב במניעיו של מר רביב לפרסום הקלטת, ויש להטיל ספק רב בטענתו שהוא הביא לפרסום הקלטת עקב היותו ציוני מהדגם הישן, שטובת עם ישראל עומדת לנגד עיניו, תוך פגיעה אפשרית וממשית בכל החלק הימני של המפה הפוליטית, שלטענתו הוא נימנה עליו".

• בעדותו של ארצי היו "שינויי גרסאות בעניינים מהותיים, דברים מופרכים ותמיהות רבות". הוא לא השיב לשאלון שהציג לו שמרון, לא ענה כיאות לשאלות בעדותו למרות הערותיו של ימיני והוא "מסתמך בעדותו על אנשים מתים שלא ניתן לאמת את דבריהם, בבחינת 'ודורש את המתים'. על כן סבור אני שאין ליתן אמון בעדותו של הנתבע".

• ניר חפץ, לשעבר יועץ התקשורת של משפחת נתניהו, העיד שבנימין נתניהו מתייעץ עם רעייתו לגבי מינויים "מתוך הערכה לשיקול דעתה והדקויות בהן היא מבחינה עקב האינטואיציה" שלה, אך מחליט לבדו; ואין הוא מערב אותה כלל במינויים ביטחוניים. "לגבי המינויים בלשכת מר נתניהו, במעגל הקרוב ביותר למר נתניהו, מר נתניהו לא ימנה את מי שגב' נתניהו הביעה דעה שלילית עליו" וזאת מתוך הלכידות המשפחתית והאהבה שביניהם.

• על שרה נתניהו אומר ימיני, כי עדותה "הייתה עדות ברורה ובהירה, וב"כ הנתבע לא הצליחה לסייע להגנת הנתבע בעדות זו, ועדות גב' נתניהו סייעה לתובע ולא לנתבע. סבור אני שהייתה טעות לזמן את גב' נתניהו לעדות, ונראה שגב' נתניהו הוזמנה לעדות בלחץ התקשורת, שרצתה פעם אחת ולתמיד לראות את בני הזוג נתניהו על דוכן העדים בקשר לטענת ההסכם ביניהם. גב' נתניהו העידה עדות בהירה וברורה, שאינה משתמעת לשני פנים, ויש לקבל את עדותה ככתבה וכלשונה".

• על בנימין נתניהו אומר ימיני, כי עדותו "סייעה לתובע ולא לנתבע, וסבור אני שהייתה טעות מצד הנתבע לזמנו לעדות. מר נתניהו הבהיר בפירוט ובבהירות את מערכת היחסים בינו לביון רעייתו, מתי מתייעץ איתה ומתי לא מתייעץ איתה, הבהיר שבעניינים ביטחוניים רעייתו הינה מחוץ לתחום, לא מתייעץ איתה אלא מקבל את ההחלטות לבד לאחר קבלת המלצות ודעות של אנשים שונים, והחלטותיו הינן לגופו של עניין לטובת עם ישראל. עדותו של מר נתניהו לא נסתרה באף עניין, ועדותו הייתה מהימנה".

• "עדותו הראשית של התובע [שמרון] לא נסתרה בחקירתו הנגדית... סבור אני שיש לקבל את עדותו של התובע, בניגוד לעדות הנתבע הסובלת מסתירות פנימיות וחוסר בראיות".

ארצי התכוון לפגוע בשמרון

ימיני קובע, כי ארצי לא הוכיח שדבריו היו אמת, לא הוכיח שהם נעשו בתום לב ולא הביא עדים שלדבריו-שלו אמורים היו לחזק את גרסתו. הוא מוסיף ואומר כי הוכח שכוונתו של ארצי הייתה לפגוע בשמרון: "בכל הפרסומים ובכל הראיונות התייחס הנתבע לתובע באופן אישי וישיר, ותיאר אותו כלא יוצלח וכמי שמזיל דמעות ומתחנן על נפשו לחזור לעבוד עם גב' שרובר. מעשיו ודבריו של הנתבע מעידים על כוונתו, וטענתו שלא התכוון לפגוע בתובע הינה טענה שאין לה בסיס במציאות. דהיינו, את הכוונה של הנתבע לפגוע בתובע למדים אנו מהעובדה שהנתבע חזר על הדיבה נגד התובע פעם אחר פעם, למרות הכחשת התובע את דברים אלו. ניתן להגדיר תיאורים אלו כתיאורים עסיסיים, תוך המחשה בתנועות גוף, והזמנת התובע להגיש תביעה נגדו והצהרת כוונות להזמין את בני הזוג נתניהו לעדות". עוד אומר ימיני, כי הפרסומים גרמו לשמרון נזק ממשי, שכן הם עלולים היו "לגרום לסכסוך בינו לבין לקוחותיו, לפגיעה שמו הטוב בקרב עורכי הדין, בקרב השופטים בפניהם הוא מופיע ובפני מכריו וידידיו... אל התובע התקשרו אנשים רבים, ביניהם לקוחות ומכרים רבים, אשר התובע נאלץ להבהיר להם שמדובר בדברי שקר. פרסומים מעין אילו עלולים לגרום לעו"ד לאבד את לקוחותיו, לעשותו ללעג ולקלס בעיני חביריו למקצוע, בעיני לקוחותיו, בעיני שופטים בפניהם מופיע ובעלי מקצוע אחרים איתם עומד בקשר, וגם לגרום לו לאבד את מטה לחמו ולהרוס את חיי המשפחה שלו, במיוחד התובע שמשרדו ידוע בקרב עורכי הדין בארץ בכלל ובירושלים בפרט".