שופטת בית המשפט העליון, רות רונן, מותחת ביקורת חריפה על עו"ד שחר בן-מאיר בשל עתירה שהגיש לבג"ץ בנוגע לניהול מלחמת חרבות ברזל. בן-מאיר, איש שמאל, הוא עותר סדרתי נגד בנימין נתניהו; הביקורת על העתירה שהגיש היא גורפת ונוגעת לכל היבט בה. בן-מאיר ביקש מבג"ץ להורות לנתניהו לכנס את הממשלה או את הקבינט המדיני-ביטחוני כדי "לדון בעניין מטרות המלחמה מבחינה מדינית ואופן סיום המלחמה מבחינה צבאית/מדינית". רונן דחתה על הסף את העתירה (18.12.23) והיא אומרת, בהסכמת השופטים יצחק עמית ויוסף אלרון: "הן המסד העובדתי והן המסד המשפטי עליהם מבוססת העתירה רעועים ביותר ואינם מגלים כל עילה להתערבות. מבחינה עובדתית - טענות העותר לפיהן מתחילת המלחמה ראש הממשלה מסרב להביא את סוגיית המטרות המדיניות של המלחמה ואת סוגיית 'היום שאחרי' המלחמה לדיון בממשלה או בקבינט, מבוססות כפי הנראה על השערותיו שלו ועל פרסומים בתקשורת". זאת ועוד: המדינה הבהירה לבן-מאיר, כאשר פנה אליה לפני הגשת העתירה, כי כבר ב-7 וב-10 באוקטובר התקבלו החלטות על מטרות המלחמה. עוד נמסר לו, כי נתניהו הטיל על ראש המטה לביטחון לאומי, צחי הנגבי, לרכז את העבודה בסוגיית "היום שאחרי", וכי הנגבי והשר רון דרמר קיימו סדרה של דיונים בנושא, בנוסף לדיונים שמקיימים גורמי הביטחון. בן-מאיר ביקש כאמור להורות לנתניהו לכנס את הממשלה או הקבינט, אך לאור עובדות אלו - טענותיו "בכל הנוגע להיעדרו של דיון בסוגיות האמורות נעדרות בסיס ממשי". לעתירה אין גם בסיס משפטי, ממשיכה רונן. בן-מאיר התיימר להסתמך על מסקנות ועדת וינוגרד לבדיקת מלחמת לבנון השנייה, אך גם בלי לדון בשאלת מעמדו של הדוח - הוא "קורא לתוך הדוח את מה שאינו קיים בו". מהציטוטים שהביא בן-מאיר עצמו, לא ניתן ללמוד שהוועדה המליצה חד-משמעית על קביעת מטרותיה המדיניות של מלחמה. "משכך, אף מבחינה משפטית לא הציג המערער כל בסיס ממשי לטענותיו". לבסוף מזכירה רונן, כי "מדובר בנושא המצוי בגרעין שיקול הדעת של הממשלה, וכי ההתערבות השיפוטית בו היא מצומצמת ביותר ושמורה למקרים חריגים בלבד - מה שאינו מתקיים בענייננו".