חברת בזק תשלם 30 מיליון שקל והמנכ"לית לשעבר סטלה הנדלר תשלם 500,000 שקל, בשל מעשיהן שפגעו בתחרות בשוק הטלפוניה בשנת 2015. אב בית הדין לתחרות וסגנית נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, תמר בזק-רפפורט, דחתה בסוף חודש אוקטובר את ערעורן של בזק והנדלר; פסק הדין הותר לפרסום היום (24.12.23). זהו העיצום הכספי הגבוה ביותר שהוטל עד כה על מנהל בחברה בשל הפרת דיני התחרות. האירועים התרחשו כאשר בזק הייתה בשליטתו של שאול אלוביץ; כיום היא בשליטתו של דוד פורר. מדובר ברפורמה שמטרתה הייתה להגביר את התחרות בתחום פריסת התקשורת האקטיבית (כבלי התקשורת הנייחים, המשמשים כיום גם לתעבורת אינטרנט), שהייתה מונופול של בזק. במטרה לעודד גורמים אחרים לפרוס כבלים משלהם, חויבה בזק להעניק להם גישה לתשתית התקשורת הפסיבית - צינורות, ארונות תקשורת וכדומה - דרכה עובים כבלי התקשורת האקטיבית. בשנת 2019 קבעה הממונה דאז על התחרות, מיכל הלפרין, כי בזק פעלה בצורה פסולה בשתי דרכים כדי לפגוע בתחרות זאת. היא מנעה את גישת המתחרים ממתקניה אל בתי הלקוחות, וכך נאלצו הללו להניח תשתית משלהם בשטח הבית המשותף; והיא התנתה את פריסת הכבלים החדשים בשיטת השחלה נחותה, יקרה ובעייתית, שלמעשה עצרה לזמן מה את פרויקט הסיבים האופטיים. בעקבות זאת הטילה הלפרין על החברה ועל הנדלר את העיצומים הכספיים שצוינו. בערעורן התמקדו בזק והנדלר "בטענה שאין מדובר בהפרה של דיני התחרות, אלא בפעילות שהוסדרה וטופלה בידי משרד התקשורת, כך שלא היה מקום להטיל בגינה עיצומים מכוח חוק התחרות הכלכלית. עוד נטען כי שיעור העיצומים שנפסקו מופרז, שכן מדובר בכפל עיצומים בגין אירוע שבמהותו הוא אירוע אחד", כלשונו של פסק הדין. בזק-רפפורט קובעת: "טיפולו של משרד התקשורת בסוגיות, איננו גורע מסמכות הממונה להטיל עיצום כספי מקום שהופרו דיני התחרות; בדין הושתו העיצומים הכספיים הנדונים בגין כל אחד מן המהלכים, שכן כל אחד מהם עומד בפני עצמו; גם שיעור העיצומים הולם את מכלול הנסיבות".

שתי הפרות שונות בשתי תקופות שונות

לדברי בזק-רפפורט, "בכוחו של המאסדר הענפי לקבוע הוראות קונקרטית שמטרתן לקדם את התחרות, ואכיפתו של החיוב יכולה להיעשות על-ידי המאסדר הענפי ו/או על-ידי רשות התחרות. בענייננו, אכיפת החיוב ובחינת הפרתו על-ידי בזק נבחנה על-ידי רשות התחרות, שבצדק קבעה שהדבר בסמכותה". עוד היא קובעת, שבזק אכן הפרה את הוראותיו של משרד התקשורת ואת תכליתן: עידוד התחרות. "פעולות בזק היו עשויות להנציח את מעמדה בשוק, לדחוק מתחרים ואף להרתיע מכניסה לשוק", מדגישה בזק-רפפורט. לגבי הטענה לפיה מדובר בהפרה אחת, אומרת בזק-רפפורט: "על-ידי בזק ננקטו שתי פרקטיקות שונות, העולות לכדי שתי הפרות נפרדות, העומדות כל אחת מהן על רגליה שלה: ביצועה של כל אחת מההפרות אינו תלוי או נשען על ביצועה של השנייה; נדרשה הכרעה שונה של משרד התקשורת ביחס לכל אחת מההפרות; וגם טווחי הזמן של כל אחת מההפרות שונים ובלתי תלויים זה בזה... באופן אחד מנעה בזק מספקיות השירות, בתקופה מסוימת, מלפרוס רשת תקשורת ללא חיתוך מלא של הסיבים; ובאופן נוסף, הכבידה בזק, בתקופת זמן אחרת, על השלמת הרשת במקטע הגישה לבניין". סכומי העיצומים מוצדקים, שכן "תקשורת קווית נחוצה ללקוחות סופיים לשם צריכת שירותי טלוויזיה, טלפוניה קווית וגישה לאינטרנט. רשת תקשורת קווית איכותית ומתקדמת תאפשר תקשורת מהירה, יעילה ואיכותית – לכן החשיבות בקידום התחרות בתחום זה היא רבה ובעלת משמעות נרחבת לציבור. קידום התחרות יאפשר הן הפחתת מחירים, אך גם שיפור איכות התקשורת וקידום החדשנות... משבחרה בזק לעשות זאת [לפגוע בתחרות], ומדיניותה הביאה לכך שספקיות התקשורת עצרו לגמרי את קידום הפרויקטים של הנחת התשתית הקווית לפרק זמן של ממש, מדובר בנסיבות המצדיקות" את הסכום אותו קבעה הלפרין - שהוא 70% מן הסכום המירבי אותו יכלה להטיל. נציגות הציבור אורית פישמן-אפורי וסיגל פירסט הסכימו עם בזק-רפפורט. בזק חויבה בתשלום הוצאות בסך 120,000 שקל. את בזק והנדלר ייצגו עוה"ד טל אייל-בוגר, רועי ורהפטיג וגליה גיל; ואת הממונה - עוה"ד מוטי כץ, ירדן מזרחי ויובל רביד.