פסילת חוקי יסוד סמכותה של הכנסת, כרשות מכוננת, לעניין כינון חוקי יסוד ותיקונם, מוגבלת בכך שהינה כפופה להגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לדעתי, לבית משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, מוקנית, מכוח סעיפים 15(ג) ו-15(ד)(2) לחוק יסוד השפיטה, הסמכות לקבוע, בנסיבות המתאימות, כי הכנסת, בעת שכוננה או תיקנה חוק יסוד, חרגה מסמכותה המכוננת, ולהורות על בטלותו של התיקון.
המבחן לעניין חריגתה של הכנסת מגדר סמכותה כאמור לעיל הינו צר ודווקני. בהתאם למבחן זה, כדי שייקבע שכינון או תיקון חוק יסוד נעשה בחריגה מסמכות, על האמור בו לשלול את ליבת הזהות היהודית או הדמוקרטית של המדינה, בכך שהינו פוגע פגיעה אנושה במאפייני הזהות הגרעיניים המינימאליים של מדינת ישראל כמדינה יהודית או כמדינה דמוקרטית. עקרונות הליבה של הדמוקרטיה, לעניין האמור, הינם: בחירות חופשיות ושוות; הכרה בגרעין של זכויות אדם; קיום הפרדת רשויות; שלטון החוק; ורשות שופטת עצמאית.
ביטול עילת הסבירות התיקון דנן יש בו, וזו גם כוונת המכונן, כדי להחליש את הביקורת השיפוטית על הממשלה ושריה. בכך יש, לדעתי, משום פגיעה בעקרון הפרדת הרשויות ופגיעה בעקרון שלטון החוק.
הסטת נקודת האיזון בין הרשות השופטת לרשות המבצעת, על דרך הצרת הביקורת השיפוטית על הרשות המבצעת, כפי שנעשתה בתיקון דנן, אינה מגיעה כדי שלילת ליבת הזהות הדמוקרטית של המדינה או לפגיעה אנושה בגרעינים המינימאליים של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. במצב המשפטי שאחרי התיקון, הביקורת השיפוטית על הרשות המבצעת אומנם תיחלש במידה מסוימת ובהקשר מסוים, אולם לא תגיע למצב בו ניתן יהיה לתארה כבלתי אפקטיבית.
אינני סבור כי יש מקום לבחון את התיקון לאור כלל מרכיביה של "הרפורמה המשפטית", שטרם חוקקו. עם זאת, אם התיקון יישאר בתוקפו, חקיקה עתידית תבחן לאור המצב המשפטי שיהיה קיים במועד חקיקתה, הכולל גם את התיקון והשלכותיו, ויכול שבשל ההשלכות המצרפיות של התיקון דנן ואותה חקיקה עתידית, יהיה מקום לקבוע את בטלותה.
הגעתי למסקנה כי דין העתירות להידחות לא משום שהנני מקל ראש בהשפעותיו השליליות האפשריות של התיקון לחוק יסוד השפיטה, כפי שפורטו על-ידי היועצת המשפטית לממשלה וכן על-ידי העותרים. אין מדובר לדעתי בחששות בעלמא או בעניינים נעדרי חשיבות ואין עסקינן ב"מכה קלה בכנף". לא על עניין של מה בכך נאבקו מי שנאבקו והתנגדו מי שהתנגדו לתיקון זה.
ברם, השאלה שעלי להכריע בה אינה עד כמה התיקון נושא העתירות דנן הינו לרוחי והאם, להשקפתי, מוטב היה שלא היה נחקק כלל. מלאכת חקיקת חוקי היסוד והתיקונים להם מצויה בסמכותה של הכנסת ולא של בית משפט זה. השאלה שעלי להכריע בה היא האם התיקון נושא העתירות דנן מגיע עד כדי הנסיבות הקיצוניות - פגיעה אנושה במאפייני הזהות הגרעיניים המינימאליים של מדינת ישראל כמדינה יהודית וכמדינה דמוקרטית - שרק בהתרחשותן, יעשה בית משפט זה שימוש בסמכות המאוד מרחיקת לכת (סמכות שלהשקפתי מוקנית לו), להורות על ביטול תיקון לחוק יסוד.