עתירות הנבצרות היו המניע לחקיקת התיקון ששינה את הסדר הנבצרות; סילוקן מהדרך במטרה להסיר את מה שנחזה כאיום על המשך שלטונו של ראש הממשלה היה תכלית התיקון; ומחיקתן היא התוצאה - שהשאיפה להשיגה הייתה הקטר שהוביל את הליך החקיקה לכל אורך הדרך. הניסיון להבחין בענייננו בין "מניע" ל"תכלית" הוא במידה רבה מעשה של להטוטנות. אותו מניע פרסונלי לא טפטף או זלג לתוך תכלית התיקון, אלא הציף והטביע אותה בשיטפון של פרסונליות עד שלא ניתן עוד להבחין היכן "מסתיים" המניע ו"מתחילה" התכלית. זאת להבדיל מחקיקה שנועדה, בעת שחוקקה, לקדם מטרות וערכים כאלה ואחרים בראייה צופה פני עתיד, ובה לחוק יש חיים משל עצמו במנותק מהמניע שהוביל לחקיקתו. התכלית הפרסונלית של תיקון מס' 12 נלמדת משורה של מאפיינים חיצוניים לתיקון וכאלה שבאים לידי ביטוי בתוככי ההסדר עצמו. כעולה באופן ברור וצלול מדברי חברי הוועדה המיוחדת לאורך הליך החקיקה, התיקון נועד לטרפד את ההליך השיפוטי שהיה תלוי ועומד בעתירות הנבצרות. אין צורך "לקרוא" את מחשבותיהם של המחוקקים, שכן הדברים קיבלו ביטוי מופגן ומוצהר. ויודגש, החקיקה נועדה לסכל חזיתית את בירור עתירות הנבצרות, ולא לייתר את העתירות במובן הקונסטרוקטיבי של מתן מענה לקושי שעתירות כאלה או אחרות מציפות, כפי שקורה לעיתים במחוזותינו. למסקנה אחרת, שלפיה צבר ההתבטאויות בוועדה המיוחדת איננו מעיד על התכלית הפרסונלית של התיקון, ניתן להגיע רק אם נעטה רטיות על עינינו ונאטום את אוזנינו התיקון הגביל את האפשרות להכריז על נבצרות ראש הממשלה למצבים של אי-מסוגלות פיזית או נפשית בלבד, ובכך סגר את הדלת על כל עילה אחרת, ובכלל זה נבצרות "תפקודית" כנטען בעתירות הנבצרות. גידור עילות הנבצרות, בשילוב עם הדרישות המכבידות שנקבעו להוצאה לנבצרות - נועדו על-מנת למנוע מבית המשפט להכריז על נבצרות "תפקודית" של ראש הממשלה. מדובר בראש הממשלה המסוים, זה המכהן, זה שמתנהל נגדו הליך פלילי, וזה שמחויב להסדר ניגוד העניינים - ולא של ראש ממשלת ישראל באשר הוא. ויובהר שאין באמור משום הבעת עמדה בשאלה אם ערב התיקון ניתן היה להכריז על ראש הממשלה כנבצר מבחינה "תפקודית". התחולה המיידית של התיקון מצביעה אף היא על תכליתו הפרסונלית. אלמלא הרצון והחיפזון להסיר את "האיום" מפני הכרזה על נבצרות ראש הממשלה, לא הייתה כל סיבה להורות כי התיקון יחול מיד. כך כאשר עשרות שנים, וגם כאשר עמדו על הפרק שאלות של נבצרות ביחס לראשי ממשלה קודמים, חוק היסוד לא שונה. משכך, ובהתאם למסגרת הדיון כפי שתּוּחַם בצו על תנאי, סוגיית החלתו המיידית של התיקון עומדת במוקד "מבחן הצידוק", בגדר השלב השני של יישום דוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת. העובדה כי הסדר הנבצרות החדש נחקק כך שיחול על כל ראשי ממשלות ישראל לעתיד הייתה, בתוצאה המיידית של התיקון ובראייתם המוצהרת של המחוקקים, אך "תוצר לוואי" של התכלית העיקרית מאחורי תיקון מס' 12 - ביצור שלטונו של ראש הממשלה המכהן. תיקון הסדר הנבצרות לא היה המטרה, כי אם האמצעי; כאשר יוזמי התיקון סברו כי משעה שמדובר בתיקון לחוק יסוד הוא חסין מפני ביקורת שיפוטית, ובכך ירכוש גם ראש הממשלה המכהן חסינות. כזאת לא ניתָן.