על רשות המיסים להביא בחשבון הנחה מותנית כאשר היא מחשבת את שוויו של מוצר מיובא לצורכי מס. כך קובעת לראשונה (10.1.24) שופטת בית המשפט העליון בדימוס, ענת ברון. משמעות פסק הדין היא, כי המחיר לצורכי מכס יהיה נמוך יותר, גם אם במועד הייבוא לא ברור האם היבואן אכן יקבל בפועל את ההנחה מן הספק. הסוגיה התעוררה לגבי רכבי מאזדה שייבאה חברת דלק מוטורס לפני כעשור, כאשר היצרנית הבטיחה לה הנחה אם תעמוד ביעדי רכישה עתידיים, כך שבמועד הייבוא לא היה ברור האם ההנחה אכן תינתן. בית המשפט המחוזי מרכז (השופט שמואל בורנשטיין) קיבל את עמדתה של דלק מוטורס וקבע, כי השווי לחישוב המכס צריך להביא בחשבון את ההנחה, וברון דחתה את רוב ערעורה של רשות המיסים. במהלך הדיון בערעור הודיעה רשות המיסים, כי שינתה את עמדתה וכי היא מוכנה להביא בחשבון את ההנחה המותנית, אך זאת אם היבואן יעמוד במספר תנאים משלה. הללו היו: ההנחה תינתן מראש בידי הספק, יעדי הרכישה צריכים להיות סבירים ובני השגה, הספק והיבואן יצהירו שהראשון לא ידרוש החזר אם האחרון לא יעמוד ביעדים, ואם כן ידרוש - היבואן יהיה חייב להחזיר את המכס שחסך בשל ההנחה. תחילה דוחה ברון את העמדה המעודכנת של הרשות, באומרה שהיא מוליכה לאותה תוצאה אליה כיוונה הרשות מלכתחילה. "הליכה במשעול זה סותרת את המקובל בדיני המס, שלפיו נקודת המוצא לקביעת גובה המס היא הצהרת הנישום; ואולם רשות המיסים לא הציגה טעם מבורר המצדיק סטייה מהכלל הנוהג בתחום זה", היא מוסיפה. עוד אומרת ברון, כי לא ניתן לקבל עמדה זו גם במקרה הנקודתי, שכן היא הוצגה בדיון בצורה שלא אפשרה לדלק מוטורס להתייחס אליה כהלכה, והיא פוגעת בצורה רטרואקטיבית באינטרס ההסתמכות על החברה על העמדה הקודמת.

לשון פקודת המכס ותכליתה

לגופה של המחלוקת אומרת ברון, כי לשון פקודת המכס מלמדת, כי הנחה לא תובא בחשבון אם לא ניתן לאמוד את ערכה לצורך חישוב המוצר המיובא. במקרה זה, גובה ההנחה ידוע לשני הצדדים, והשאלה היא האם אכן תוענק בפועל. בלשון הפקודה אין אחיזה לעמדת הרשות, לפיה לא ניתן להתחשב בה משום שהזכאות לקבלתה טרם התגבשה בפועל. תכלית הפקודה היא להטיל מס אמת, ולא לגבות מן היבואן מס על סכום שלא שילם. רשות המיסים אכן עלולה להיתקל בקושי אם ההנחה לא תוענק בפועל, ממשיכה ברון, אך אין מקום לסטות מן הנוהג לפיו השווי נקבע בהתאם להצהרת היבואן. אם ייווצר חסר בסכום המכס - החוק מעניק לרשות אמצעים לגבותו; וגם יש לה חופש פעולה רחב לעקוב אחרי הצהרות היבואן. על-פי גישתה של הרשות, רף ההוכחה הנדרש מן היבואן לצורך הכרה בהנחה, גבוה מן הרף המתחייב מהחוק, מדגישה ברון. ברון דחתה את ערעורה של הרשות לגבי 4.7 מיליון שקל נוספים שדרשה מדלק מוטורס בשל ההפרש במחיר המכוניות. היא קיבלה את הערעור רק לגבי 300,000 שקל ששילמה דלק מוטורס תחת מחאה ודרשה את השבתם, בקובעה שאין המדובר במס ששולם ביתר ושאותו יש להחזיר. הרשות חויבה בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל. השופטים יעל וילנר ונעם סולברג הסכימו עם ברון (אם כי סולברג סבר שאין לשלול מיניה וביה את העמדה המעודכנת של הרשות). את הרשות ייצג עו"ד יורם הירשברג, ואת דלק מוטורס - עו"ד אליס אברמוביץ.