נאמן חברת הבנייה א.דורי המצויה בפירוק, עו"ד עופר שפירא, תובע 500 מיליון שקל מבעלי השליטה בחברה ומעשרות נושאי משרה בה, בטענה למחדלים קשים שהובילו לקריסתה. התביעה הוגשה (18.1.24) לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בעלי השליטה הנתבעים הם חברת ג'י סיטי (לשעבר גזית גלוב) שבשליטת חברת נורסטאר וחברת עמוס לוזון יזמות ואנרגיה. דורי קרסה בשנת 2019 והותירה חובות ב-758 מיליון שקל, לא כולל תביעות מותנות במיליארד שקל. נושאי המשרה הנתבעים: רונן אשכנזי (היו"ר לשעבר), אריק וילנסקי, אסף מורון, דורון מילר, איתמר אלדר, טל שניידר-זפט, בוריס אברהמוב, עוזי ורדי-זר (לשעבר מנכ"ל שיכון ובינוי), שמואל סלבין (לשעבר מנכ"ל משרד האוצר), נחמה דואק, איריס דיבולסקי-חביליו, יחזקאל ברקוביץ, וילי יצחקי, שניר שרון, גדעון אלטמן, יוסף זינגר, עו"ד פנינה דבורין, שמשון הראל (לשעבר סמנכ"ל אפריקה-ישראל), ניר דקל, דן מושקוביץ (היו"ר לשעבר), אבי ורטהיים (מבעלי בנק מזרחי וחברת קשת), עמוס לוזון, קובי לוזון, ליה לוזון, אריק גלעד, אריאל אברס, איתי וקנין, נעמה מלכה ואסף כהן. כן נתבעים משרד רואי החשבון קוסט-פורר-גבאי קסירר, שהיה רואה החשבון של החברה; חברת הביטוח הפניקס, שביטחה את נושאי המשרה; ושורה של חברות ביטוח זרות. שפירא טוען, שהכשלים התגלו בשלוש תקופות: לפני שהתגלו סטיות משמעותיות בספריה של דורי באמצע 2014; עד מכירת השליטה לקבוצת לוזון בתחילת 2016; ועד הקריסה ב-2019. בתקופה הראשונה (כאשר הייתה החברה בשליטת גזית גלוב של חיים כצמן ונחשבה לאחת המובילות בישראל) הובילו הניהול והפיקוח הלקויים לכך שהחברה עברה בתוך שנתיים מהון עצמי חיובי לחדלת פרעון, כאשר היא נאלצה לבצע מחיקות שווי בסך 441 מיליון שקל ברבעון השני של 2014. גילוי זה הוביל לכך שהחברה לא יכלה לתפקד כעסק חי ואיבדה את אמונם של הבנקים, מזמיני העבודות והספקים. למרות שמצבה של החברה היה ברור, בין היתר בדוחות של מבקר הפנים, נושאי המשרה והבעלים לא עשו דבר כיצד לתקן את הליקויים - טוען שפירא. בתקופה השנייה, ממשיך שפירא, ניסו נושאי המשרה לבצע "פירוק דה-לוקס", שרק החמיר את הבעיות והעמיק את חדלות הפרעון ובכך הרחיק את האפשרות להבראה. דורי פרסמה עוד ועוד הודעות על הפחתת הון, אשר לימדו שקודם לכן לא פרסמה תמונה אמיתית של מצבה, ולמרות זאת המשיכו נושאי המשרה להפר את חובות האמון והזהירות שלהם כלפיה. דורי הפכה להיות תלויה לחלוטין בהזרמת הון מצד גזית גלוב, למרות שהיה ברור שלא תוכל לפרוע את ההלוואות שקיבלה ממנה, ונוהלה בהתאם לאינטרסים של גזית. לכן ניתנה עדיפות בפרעון החובות לבנקים ולמחזיקי איגרות החוב, תוך הימנעות מתשלום ליתר הנושים, מה שכאמור העמיק את חדלות הפרעון. במקביל, הוברח הנכס העיקרי של דורי - חברת רום גבס - והועבר לידי גזית. על התקופה השלישית אומר שפירא, כי היא החלה בהתפטרות חסרת אחריות של כל הדירקטורים, והיא התאפיינה בריקון דורי מנכסיה וביטול ישותה המשפטית העצמאית - לטובתה של קבוצת עמוס לוזון. ההחלטות התקבלו בידי דירקטורים שהיו גם נושאי משרה בקבוצת לוזון; ציוד של דורי נמסר בצורה מפוקפקת לחברת דניה-סיבוס; כמעט כל העובדים הבכירים פוטרו או התפטרו; דורי הייתה תלויה בהזרמת הון מקבוצת לוזון; וכספים שקיבלה דורי בבוררות מול חברת האנרגיה דוראד נותבו ברובם ללוזון. התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד יואל פרייליך, יעל הרשקוביץ, אורן שהרבני ואורית ספיבק, וטרם הוגשו כתבי הגנה.