הקבלן יאיר ביטון, לשעבר בעל השליטה בחברת ב.יאיר, ירצה תשעה חודשי עבודות שירות, לאחר שהורשע בהלבנת הון ובקבלת דבר במרמה. כך קובע (28.1.24) שופט בית המשפט העליון, חאלד כבוב. הצדדים הסכימו אשתקד על הרשעה במרמה ועל העונש, והיו חלוקים לגבי ההרשעה בהלבנת הון, וכבוב קיבל היום את עמדת המדינה בנושא זה. המדינה ערערה על זיכויו של ביטון בנוגע לקשריו עם העבריין יצחק אברג'יל בשנים 2008-2007. על-פי כתב האישום, בשנת 2007 קשרו אברג'יל וביטון קשר להעברת כספים לאברג'יל ולגורמים מטעמו בדרכי מרמה באמצעות ב.יאיר. לטענת המדינה, אברג'יל וביטון ביקשו לממש את הקשר באמצעות כריתת חוזים לבניית דירות באילת, והעברת חלק מהכספים שיועדו לבנייה אל אברג'יל ולמי מטעמו. ביטון דאג לכך שחברת ב.יאיר תחתום בשנים 2008-2007 על חוזים לבניית 86 הדירות עבור חברת גן רווה, שהוקמה לצורך מזימה זו, תמורת 41.6 מיליון שקל. בפועל היא שילמה 52 מיליון שקל, מתוכם הועברו 7 מיליון שקל לאברג'יל ומקורביו, ועוד 6 מיליון שקל נמשכו לצורך השקעה בקזינו ברומניה שהיה בבעלות אברג'יל. בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת טלי חיימוביץ) זיכה את ביטון מכל אשמה לאחר שקבע, כי לא הוכח שהיה קשר פלילי בינו לבין אברג'יל. לדברי חיימוביץ, המדינה לא הוכיחה שתשלומי היתר לטובת גן רווה מהווים ראיה נסיבתית למרמה הנטענת. עוד קבעה חיימוביץ, כי המדינה גם לא הוכיחה שביטון היה חייב כספים לאברג'יל. בערעורה ביקשה המדינה להרשיע את ביטון ברוב העבירות שיוחסו לו: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירות מנהלים בתאגיד, עבירות דיווח לפי חוק ניירות ערך והלבנת הון. בתום הדיון בפני השופטים דוד מינץ, עופר גרוסקופף וכבוב הסכימו הצדדים, כי ביטון יורשע בקבלת דבר במרמה (ללא נסיבות מחמירות) וייוותר על-כנו הזיכוי מעבירות מנהלים וניירות ערך. הצדדים הסכימו שיש תשתית ראייתית ועובדתית להרשיעו בהלבנת הון, אך היו חלוקים בשאלה האם הייתה לו הזדמנות נאותה להתגונן במחוזי מפני עבירה זו. הוסכם שהעליון יכריע בשאלה זו, כאשר בכל מקרה - העונש לא ישתנה.

הייתה לביטון הזדמנות להתגונן

כבוב אומר כי השילוב בין הממצאים העובדתיים של המחוזי (עליהם לא חלקו הצדדים) והודאתו של ביטון במרמה, מוליד את התשתית העובדתית שעל בסיסה ניתן להרשיע אותו בהלבנת הון בלא צורך בממצאים חדשים. ביטון ידע על מעורבותו של אברג'יל בחברת גן רווה ושהלה מקבל כספים שמקורם בחברת ב.יאיר, ונמנע מלדווח על כך לדירקטוריון. כך הניבה עבירת המרמה את הרכוש האסור עליו מדבר החוק לאיסור הלבנת הון, כאשר התערבותו החריגה של ביטון באותו מיזם היא יסוד הפעולה הקבוע בחוק. "איני סבור כי נמנעה מן המשיב הזדמנות הולמת להתנגד להבאת הראיות, לחקור עדים או להביא ראיות להוכחת חפותו בקשר עם עבירת הלבנת ההון", מוסיף כבוב. "שכן, על-פי ממצאיו של בית משפט קמא, נקבע כעניין שבעובדה, כי המשיב לא יידע את הדירקטוריון על מעורבותו של אברג'יל בגן רווה. היינו, טענות המערערת לעניין אי-הדיווח לא צצו יש מאין, והן אינן בבחינת מידע 'מפתיע' עבור המשיב. אלא, היוו חלק ממסכת העובדות וסיפור המעשה שהוצג ונדון לפני בית משפט קמא – והדעת נותנת כי גם קו הגנתו של המשיב, בכל הנוגע לעדים והראיות שהובאו מטעמו, נוהל בהתאם". אפילו אם ביטון הופתע מטענת המדינה לפיה הסתרת המידע מהדירקטוריון היא שיוצרת את הלבנת ההון, ממשיך כבוב, הרי שהוא לא הוכיח כיצד היה מנהל אחרת את הגנתו אם היה מודע לה מלכתחילה. בבית המשפט המחוזי הכחיש ביטון בצורה גורפת כל ידיעה או מעורבות בנוגע לאברג'יל וגן רווה, וברור שמכאן נובעת גם הכחשה של העדר הדיווח - ולכן קו ההגנה שלו במחוזי לא יכול היה להיות אחר בנקודה זו. כבוב מדגיש: "מסכת האירועים העומדת בבסיס הפרשייה שלפנינו, בהם חברה ציבורית משמשת כצינור, פשוטו כמשמעו, להעברת כספים לגורמים עבריינים – היא חלום הבלהות של שוק ההון. ממש כך. במובן זה, הרשעת המשיב בעקבות אירועים אלה מתיישבת באופן מופתי הן עם תכליות חוק איסור הלבנת הון ומטרותיו, הן עם עקרונות היסוד עליהם מושתתת פעילותו של שוק ניירות הערך בישראל – וגם בכך, יש כדי להצדיק את התוצאה המתחייבת בעניינו". תשעה חודשי עבודות שירות אינם עונש הולם למעשיו של ביטון, אך כאמור העונש הוסכם בין הצדדים. כבוב גם קנס את ביטון ב-50,000 שקל. מינץ וגרוסקופף הסכימו עם כבוב. את המדינה ייצגו עוה"ד אופיר טישלר, איתי שהם, עפרה קרמני-אוטולונגי ויונתן טל, ואת ביטון - עוה"ד איתן פלג, אסף גולן, עמית חדד, אלי פרי ודורון מנשה.