לראשונה בישראל: אתר תת-ימי סומן כאתר היסטורי. מדובר בצוללת האיטלקית "שירה" (Scire), שהוטבעה על-ידי הבריטים באזור מפרץ חיפה במהלך מלחמת העולם השנייה. סימונה של "שירה" כאתר היסטורי נעשה ביוזמתו של הפרופסור אהוד גלילי מאוניברסיטת חיפה, ובהובלה משותפת של האגף למיפוי ימי במרכז למיפוי ישראל (מפ"י) והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, וזאת כשלב ראשון ממהלך שמטרתו הכרה סטטוטורית של המדינה באתר זה, ובאתרים נוספים שהיו חלק ממערך ההגנה הבריטי באזור חיפה. "שירה", צוללת במשקל של כ-680 טונות, הושקה בשנת 1938 ובמהלך מלחמת העולם השנייה לקחה חלק במספר תקיפות ופשיטות נגד שורה של מטרות בריטיות. הבולטת בהן הייתה הפשיטה על נמל אלכסנדריה בדצמבר 1941, במסגרתה הצליחה להטביע מספר כלי שיט בריטים, כולל שתי אניות מערכה. בעקבות פשיטה זו, התקינו הבריטים מערכות גילוי תת-מימיות בכמה מנמלי הים התיכון האחרים שבשליטתם, כולל בנמל חיפה. בסיסה של המערכת לאיתור צוללות היה בסטלה מאריס, והיא כללה עמדות תצפית על רכס הכרמל ובבוסתן הגליל, אליהן היו מחוברות מערכות כבלים שהונחו על קרקעית הים בצורת לולאות. המערכת קלטה שינויים בזרם שיצרו גופים גדולים עשויי ברזל שחלפו מעליה והעבירה התראה לחוף. ב-10 באוגוסט 1942, זיהתה מערכת זו את "שירה", שנשלחה על-ידי מפקדת הצי האיטלקי לתקוף את נמל חיפה. תקיפה בריטית משולבת, שכללה הטלת פצצות עומק וירי תותחים מסוללות סטלה מאריס, הביאו להטבעתה של הצוללת האיטלקית ולמותם של כ-60 אנשי צוותה. מקום טביעתה של "שירה", כ-30 מטר מתחת לפני הים, היה ידוע, וכבר בשנת 1950 דיווח עליו חיל-הים הישראלי לצי האיטלקי. בשנת 1963, ביוזמת משפחות מלחי הצוללת, הגיעה לחיפה חברה אזרחית איטלקית, שביצעה צלילות במקום אולם דיווחה שלא הצליחה לאתר שרידי אדם. חלקים מהצוללת נמשו והועברו לאיטליה, שם הוצבו במספר אתרי זיכרון, אולם אנשי הצוות עצמם נחשבו נעדרים במשך קרוב ל-40 שנה.