הנשיא
ג'ו ביידן מעצב מדיניות כוללת חדשה למזרח התיכון, אשר אף עשויה להיות כה משמעותית עד שניתן יהיה לכנותה "דוקטרינת ביידן". היא תכלול שלושה מרכיבים מרכזיים: עמידה תקיפה מול אירן, קידום מיידי של הקמת מדינה פלשתינית וברית ביטחונית אמריקנית-סעודית שתכלול גם נורמליזציה ביחסי ישראל-סעודיה. כך מדווח (1.2.24) טום פרידמן, פרשן בכיר בניו-יורק טיימס ומי שמקורב מאוד לביידן וממשלו.
פרידמן, יהודי בעל נטייה שמאלית שביקר פעמים רבות בישראל וביקורתי מאוד כלפי ממשלת נתניהו, נהנה מגישה ישירה לביידן ולבכירי ממשלו. אין זה אומר, כמובן, שהוא עיתונאי מטעמם - אך דיווחיו החדשותיים (להבדיל ממאמרי פרשנות) על הממשל, במיוחד בהקשר המזרח-תיכוני, לרוב מדויקים מאוד. לפיכך נראה, שגם הפעם הוא משקף לכל הפחות עמדות שממשל ביידן בוחן ברצינות, אם לא תוכנית ההולכת ומתגבשת לקראת מימוש מעשי.
הדברים גם עולים בקנה אחד עם מה שאומרים ביידן ובכירי הממשל מאז פרוץ המלחמה: המצב מחייב התקדמות לקראת פתרון שתי המדינות, אשר גם יאפשר נורמליזציה בין ישראל למדינות ערב ובראשן סעודיה. הממשל רואה את סוגיית "היום שאחרי" בעזה כקשורה בצורה הדוקה לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני. פרידמן מרחיב בנוגע לרכיבי הדוקטרינה:
עמידה חזקה ונחושה מול אירן, כולל תגובה צבאית עוצמתית נגד שלוחיה וסוכניה במזרח התיכון, בעקבות הריגת שלושה חיילים אמריקנים בידי כטב"ם בבסיס בירדן בשבוע שעבר. ביידן הטיל את האחריות על המיליציות הפרו-אירניות בעירק והודיע שכבר החליט על תגובתו.
קידום הקמת מדינה פלשתינית במאמץ דיפלומטי חסר תקדים של ארה"ב, במטרה לצאת לדרך כבר עכשיו. מהלך זה יכלול הכרה אמריקנית כלשהי במדינה פלשתינית מפורזת ביהודה ושומרון וברצועת עזה. אולם, הדבר יתרחש רק לאחר שהפלשתינים יקימו שורה של מוסדות מוגדרים ואמינים ויכולות ביטחוניות שיבטיחו שמדינה זו לעולם לא תסכן את ישראל. הממשל מתייעץ עם מומחים חיצוניים בנוגע לאופן ההכרה.
ברית הגנתית מורחבת עם סעודיה, אשר תכלול נורמליזציה של יחסיה עם ישראל - אם ממשלת ישראל תהיה מוכנה להשתתף במהלכים הדיפלומטיים לקראת הקמה מדינה פלשתינית אותה תוביל "רשות פלשתינית משודרגת".
אם הממשל יוכל לבצע תוכנית זו - וזהו "אם" גדול, מדגיש פרידמן - יהיה זה המהלך האסטרטגי האמריקני המשמעותי ביותר במזרח התיכון מאז הסכמי קמפ דייוויד והסכם השלום בין ישראל למצרים ב-1979-1978. שלושת רכיבי הדוקטרינה חייבים להיות קשורים בצורה הדוקה זה לזה, ונראה שהממשל מבין זאת, הוא מוסיף.
"ישראל מפסידה כעת בשלוש חזיתות" פרידמן אומר כי 7 באוקטובר מחייב שינוי חשיבה יסודי של הממשל בנוגע למזרח התיכון, בשל שילוב הנסיבות: המתקפה הברברית של חמאס, התגובה המסיבית של ישראל, התרחבות ההתקפות על ישראל וארה"ב באזור כולו, וחוסר יכולתה של ממשלת נתניהו להציג תוכנית כלשהי לשליטה בעזה לאחר המלחמה.
פרידמן מסביר: החשיבה מחדש מבטאת את ההכרה בכך שארה"ב שוב אינה יכולה לאפשר לאירן לנסות לסלק אותה מהמזרח התיכון ולתקוף ללא הרף את ישראל ואת בעלות בריתה הערביות של ארה"ב - וזאת בלא שטהרן תשלם מחיר כלשהו. במקביל, ארה"ב לעולם לא תזכה בלגיטימיות של העולם, שותפותיה בנאט"ו, מדינות ערב והמוסלמים, לה היא זקוקה כדי להיות תוקפנית יותר כלפי אירן - כל עוד נתניהו בולם את המדיניות האמריקנית בדמות פתרון שתי המדינות.
"כבר מזמן הגיעה העת לחשוף את הבלופים של אירן ונתניהו", טוען פרידמן. נתניהו הוא הסיבה, שכאשר מדווחים על המזרח התיכון - יש לדבוק בכלל לפיו אין חשיבות לדברים שנאמרים בשיחות פרטיות באנגלית, אלא רק למה שנאמר בפומבי בשפת המקום. נתניהו לוחש לביידן שאולי יום אחד יסכים לסוג כלשהו של מדינה פלשתינית מפורזת, אבל בפרהסיה אומר בדיוק ההפך. אבל ביידן מספיק מנוסה כדי לדעת שנתניהו מנסה לעבוד עליו. דוקטרינת ביידן תחשוף בעת ובעונה אחת את המשחק של נתניהו ושל האייתולות, ממשיך פרידמן.
ארה"ב השלימה עם כך שאירן הרסה כל יוזמה שלה במזרח התיכון - כל עוד היא נמנעה מלתקוף במישרין את ארה"ב. במקביל, היא השלימה עם כך שנתניהו ימנע כל צורה של מדינה פלשתינית, כולל באמצעות שיסוי חמאס ברשות הפלשתינית. 7 באוקטובר גילה, ששתי הגישות פשטו את הרגל. "מכל הסיבות הללו אני מאמין, מקווה ומתפלל שדוקטרינת ביידן למזרח התיכון אכן מתקרבת - וכך צריכים לעשות גם הישראלים", ממשיך פרידמן, במשפט המסייג-משהו את אמירתו הנחרצת ולפיה דוקטרינה כזו אכן מתגבשת.
לטענת פרידמן, ישראל מפסידה כעת בשלוש חזיתות. היא הפסידה במאבק על הנרטיב: למרות שחמאס הוא שביצע
פשעי מלחמה, ישראל היא שנגררה לבית הדין הבינלאומי בהאג. היא מפסידה את האפשרות לשמור על בטחונה בלא למתוח יתר על המידה את משאביה לאורך זמן, משום שאין לה תוכנית יציאה מעזה. והיא מפסידה בחזית היציבות האיזורית: ישראל מאוימת בידי ארבעה שלוחים של אירן (חמאס, חיזבאללה, החות'ים והמיליציות בעירק), אך אינה מסוגלת לזכות בתמיכתן של נאט"ו ומדינות ערב בשל סירובה לעשות משהו למען שותף פלשתיני אמין.
דוקטרינת ביידן יכולה להרתיע את אירן, בכך שתיטול ממנה את הקלף הפלשתיני. היא יכולה לקדם מדינה פלשתינית בתנאים העולים בקנה אחד עם בטחונה של ישראל, ובמקביל לקדם נורמליזציה בין ישראל לסעודיה בתנאים שהפלשתינים יוכלו להסכים להם. זוהי אסטרטגיה שיכולה לסייע לביידן עם המוסלמים במדינת מישיגן - אחת ממדינות המפתח בבחירות הקרובות - ועם בעלות הברית במפרץ הפרסי. היא עשויה לטלטל את הפוליטיקה האירנית, הפוליטיקה הפלשתינית והפוליטיקה הישראלית, מסיים פרידמן.