380 מבין 2,000 בני העדה הארמנית בעיר העתיקה בירושלים מבקשים (18.2.24) מבית המשפט המחוזי בעיר לאסור על הפטריארכיה הארמנית למכור שטח במרכז הרובע (בדרום-מערב העיר העתיקה) להקמת בית מלון. בדצמבר שעבר ביקשה הפטריארכיה עצמה לבטל את ההסכם עם חברת גני זאנה, בשליטת היזם הישראלי-אוסטרלי דני רוטמן-רובינשטיין, בטענה שהוא היה תוצאה של מתן שוחד. השטח שבמחלוקת הוא בן 11.5 דונם, מכונה "גינת הארמנים" אך מאז 1967 הוא משמש בעיקרו כמגרש חניה. בתביעה נאמר כי הקרקע אינה מוסדרת ואינה רשומה, אלא נמצאת לפחות מאז המאה ה-15 בבעלותם של הקדשים ("ווקפים") שיצרו אבות-אבותיהם של התובעים. כיוון שכך, הם טוענים, לא ניתן למכור את השטח ולבצע בו פעולה קניינית כלשהי, והפטריארכיה אינה בעליו אלא רק מנהלת אותו בנאמנות עבור בני הקהילה מכוח כתבי ההקדשים. לדברי התובעים, לפני עשרה חודשים נודע להם, כי הפטריארכיה בראשותו של נורהאן מנוגיאן חתמה בשנת 2021 על הסכם להחכרת המתחם לגני זאנה לשם הקמת מלון. היא סירבה למסור להם את פרטי ההסכם, והללו נודעו להם רק מתביעתה של הפטריארכיה נגד גני זאנה. לדבריהם, התשלום הכולל שהיא צפויה לקבל - כולל אחוזים מהכנסותיו העתידיות של המלון - הוא 27 מיליון שקל בלבד. לשיטתם, זהו סכום נמוך מאוד (פחות ממחירו של פנטהאוז ברחוב המלך דוד שמול המתחם) המלמד על "עומק אי-החוקיות והשחיתות שדבקה בהסכם זה". עוד טוענים התובעים, כי גני זאנה פועלת בצורה אלימה ומנסה למנוע בכוח מתושבי הרובע הארמני להשתמש במגרש החניה, והמשטרה אף עצרה את מי שנשלחו בידי החברה כדי לתקוף את בני העדה שמחו על ההסכם עימה. התובעים מתריעים, כי "עצם המשך קיומם בירושלים יהיה נתון בסכנה אם עסקה זו תתממש". התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד איתן פלג וסאמי ארשיד, וטרם הוגש כתב הגנה.

"טובות הנאה ותשלומים לא-חוקיים"

כאמור, הפטריארכיה ביקשה לפני חודשיים מבית המשפט לבטל את ההסכם עם גני זאנה, בה שולטת חברה הרשומה באיחוד האמירויות. לדבריה, היא התקשרה עם רוטמן לאחר שהציג את עצמו כאיש עסקים עשיר ובעל ניסיון רב בהקמה וניהול של עשרות פרויקטים מלונאיים יוקרתיים. בפועל התברר לה, לטענתה, כי יש לו "היסטוריה אישית ענפה של מרמה והצגת מצגי שווא, עד כדי מעשים פליליים". לדבריה, מאחורי רוטמן ניצב למעשה ג'ורג' ורור-חדאד, שהוא "בעל עבר פלילי, ריצה מאסר ממושך והוכרז כפושט רגל". הפטריארכיה אומרת כי רוטמן העביר 49% ממניות גני זאנה לידי ורור-חדאד, אשר מינה את אחיו לדירקטור יחיד בחברה; רוטמן מבקש להעביר גם את המניות הנותרות, מה שמעורר חשש שהוא היה רק איש קש שנועד לגרום לה להתקשר בהסכם. עוד היא טוענת, כי מי שהיה מנהל הנכסים שלה - האב ירזיאן בארט - קיבל סכומים ניכרים על חשבונה, באופן המהווה תרמית כלפיה. לדבריה, היא ניהלה מו"מ למכירת שטח החניון בלבד, בעוד ורור מציג מסמך - שאיננו בידיה - ולפיו נמכרו גם שטחים עליהם ניצבים שטחים המשמשים אותה, ובהם חניון נוסף, גן הפטריארך ומבנים מאוכלסים, וזאת למרות שמעולם לא מכרה אותם. לדברי הפטריארכיה, כאשר התברר לה שההסכם נחתם על בסיס "מתן טובות הנאה ותשלומים לא-חוקיים" לגורמים בה, היא הודיעה לגני זאנה על ביטולו. אולם, החברה החלה לבצע עבודות הריסה אלימות בשטח החניון ומחוצה לו. היא איימה באלימות כלפי בני הקהילה ואף הציבה בשטח "גברתנים נושאי נשק ומלווים בכלבי תקיפה", וממשיכה ברישום המקרקעין למרות הודעת הביטול. גם בתביעת הפטריארכיה טרם הוגש כתב הגנה.