חילוקי דעות בין שופטי בית המשפט העליון עופר גרוסקופף ודפנה ברק-ארז בשאלה האם על בית המשפט לקבוע כללים נוקשים יותר להכרה בתוקפו המחייב של זכרון דברים, במיוחד בתחום המקרקעין. בעוד גרוסקופף משיב עקרונית בחיוב (28.2.24), ברק-ארז סבורה שניתן להסתפק ביישום זהיר של הכללים הקיימים. הסוגיה היא תוקפו של זכרון דברים (השם המקובל ל"הסכם ביניים") - הסכם המשקף הסכמות חלקיות - ובמיוחד בהם לא הושג הסכם סופי, ואחד הצדדים מבקש להסתמך עליו כהתקשרות חוזית מחייבת. לדברי גרוסקופף, מאז פסק הדין המנחה של אהרן ברק בשנת 1979, נדחתה הגישה הפורמלית ולפיה לעולם אין כל תוקף משפטי לזכרון דברים. "תחתיה אומצה בפסיקתנו גישה מהותית, המבקשת לבחון האם מסמך הביניים עומד בדרישות המהותיות לכריתת חוזה - דהיינו, בהינתן שהצדדים התכוונו ליצור יחסים משפטיים באמצעות המו"מ, האם מתקיימות במסמך הביניים שתי הדרישות הנוספות החיוניות ליצירת חוזה על-פי הדין הישראלי: גמירות דעת ומסוימות". גרוסקופף מוסיף: "האמת צריכה להיאמר, ולו כהערת אזהרה לעתיד - המטוטלת שבין הקוטב הפורמלי לבין הקוטב המהותי נעה בעניין זה בפסיקתנו בצורה מופרזת לכיוון הקוטב המהותי. ייתכן מאוד, כי בעתיד יהיה מקום למַתֵן במידה משמעותית את תנודתה של המטוטלת, במיוחד בנוגע לעסקות מקרקעין, ולקבוע כללים נוקשים יותר להכרה בתוקפו המחייב של מסמך ביניים. כך, הן על-מנת לתת לצדדים למו"מ יתר ודאות ביחס לנקודת הזמן אשר בה הם נחצה רף ההתקשרות; הן על-מנת לספק למתקשרים הגנה משפטית ראויה בפני בעיות העלולות להיווצר בעסקה כבדת משקל מבחינה כלכלית ומורכבת מבחינה משפטית. אכן, קריאות בעניין זה נשמעו ברמה" - אם כי במקרה הנדון אין צורך בכך, ולכן גרוסקופף מסתפק באמירה העקרונית". השופטת רות רונן הסכימה עם גרוסקופף, ואילו ברק-ארז אומרת: "אכן, צודק חברי כי יש מקום לזהירות ביחס להכרה בהסכמות לא-פורמליות כחוזים מחייבים, כדי לתרום לוודאות המשפטית. אולם, כשלעצמי, אינני סבורה שיש מקום לחידושי הלכה בתחום זה, אלא רק להחלה זהירה של העקרונות שגובשו בפסיקה ביחס לכך במהלך השנים. אני מודעת לחשש מפני 'גלישה' לא מבוקרת אל מצב של חיוב חוזי, אף במצבים בהם הצדדים לא התכוונו להעניק תוקף מחייב להסכמות שאליהן הגיעו. לצד זאת, יש מקום לחשוש גם מפני התנערות של צדדים מתוחכמים מהסכמות ברורות, שלא זכו לעיגון פורמלי מלא". הדברים נאמרו בהחלטתו של בית המשפט העליון לקבל בעיקרו ערעור על פסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים, במחלוקת נדל"נית בין איברהים עג'מי לבין הוועד המקומי של היישוב היהודי-ערבי נווה שלום שליד לטרון. המחלוקת נגעה לסיכום ישיבה שהתקיימה באוקטובר 2011, ולפיו עג'מי יקבל מגרשים ביישוב. לאחר מכן לא נחתם הסכם מפורט והצדדים נחלקו האם יש לקיים את שנקבע בסיכום הישיבה. המחוזי השיב בשלילה, העליון השיב בחיוב וגרוסקופף הורה כיצד ליישם הבנות אלו. את עג'מי ייצגו עוה"ד חיים כהן והילה טל, ואת היישוב - עו"ד יוסף בן-דור.