בית הארחה טבחה ישלם ארנונה למועצה האיזורית עמק הירדן, למרות טענתו לפיה הוא פטור ממנה בהתאם לאמנה בין ישראל לבין הוותיקן. כך קובע (10.3.24) שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ. אתר טבחה שוכן מצפון-מערב לכנרת והוא מקודש לנוצרים משום שעל-פי מסורתם - בו חולל ישו את נס הלחם והדגים (בו שבעו 5,000 איש מחמש ככרות לחם ושני דגים). בשנת 2011 נקבע בהסכם פשרה בין המועצה לבית ההארחה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, כי האחרון ישלם ארנונה בשיעור של שני שלישים מהשיעור החוקי עד שייחתם הסכם בין ישראל לוותיקן בנוגע לחיובי הארנונה של מוסדות קתוליים בארץ. תשע שנים לאחר מכן, משלא נחתם הסכם כזה, דרשה המועצה מבית ההארחה לשלם חוב ארנונה מאז 2011 שעמד באותה עת על 2.9 מיליון שקל. בית ההארחה השיב, כי יש לפעול על-פי הסכם הפשרה משום שהמו"מ בין ישראל לוותיקן עודנו מתנהל. בעקבות זאת פנתה המועצה לבית המשפט המחוזי בנצרת, אשר קבע שהיא רשאית להשתחרר ממנו החל מיוני 2020 ועליה להוציא דרישת חוב מעודכנת. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון, מינץ דחה את ערעורו של בית ההארחה וקיבל ברובו את ערעור המועצה. לדברי מינץ, הצדדים הביאו בחשבון שהסכם הפשרה הוא זמני וכוחו מוגבל. הוא מזכיר את ההלכה ולפיה על רשות ציבורית חלה חובה מוגברת לקיים הסכמים, אך היא רשאית להשתחרר מהם אם "צורכי ציבור חיוניים" אינם מתיישבים עם המשך הקשר החוזי. כך למשל, ניתן להשתחרר מהסכם מסיבות כלכליות - כמו במקרה הנוכחי - וזאת במקרים חריגים ונדירים בלבד. יתרה מזאת: דווקא משום שבהסכם הפשרה לא נקבע מועד לסיום המו"מ בין ישראל לוותיקן, המועצה חייבת לשקול שוב את ענייניה ולהביא בחשבון בראש ובראשונה את טובת הציבור בכללותו. לאור זאת פוסק מינץ, כי המועצה רשאית להשתחרר מן ההסכם. "הצורך בגביית מס אמת גובר במקרה זה על אינטרס ההסתמכות על ההסכם, בהינתן בין היתר פרק הזמן המשמעותי שחלף מאז חתימת ההסכם והעובדה שהצדדים לקחו בחשבון מראש את האפשרות כי תוקפו של ההסכם מוגבל", הוא מסביר. "בחלוף תשע שנים, ומשאין צפי לסיום המו"מ, השתחררות המועצה אך מתבקשת, שכן מדובר במצב שבו המשך ההתקשרות "'ותר באופן מהותי את דרישות הצדק, ואינו מתיישב עם אחריותה הבסיסית של הרשות הציבורית כלפי הציבור'" (כדברי השופטת איילה פרוקצ'יה בשנת 2011). לעניין חיובו של בית ההארחה במלוא הארנונה גם בצורה רטרואקטיבית, מינץ אומר שיש צורך במיצוי המו"מ בין הצדדים ובמידת הצורך בהכרעה שיפוטית, שכן כך נקבע בהסכם הפשרה עצמו. לפיכך נפסק, כי החיוב בארנונה מלאה יחול מיוני 2020, ושאלת החיוב בשנים 2020-2011 תידון בין הצדדים וכאמור במידת הצורך תוכרע בידי בית המשפט. השופטים גילה כנפי-שטייניץ ויחיאל כשר הסכימו עם מינץ. את המועצה ייצגו עוה"ד יומי מיסטריאל ושלומי ברקאי, ואת בית ההארחה - עוה"ד פאוזי חזאן וראמי חזאן.