המפלגה הקומוניסטית תנסה להתגבר על האתגרים למוניטין וללגיטימיות שלה, לפגוע בהשפעה האמריקנית, לתקוע טריז בין וושינגטון לבעלות בריתה ולעצב נורמות בינלאומיות שישרתו את המשטר הסמכותני שלה. המשמעותי ביותר יהיה הלחץ להתאחד עם טייוואן, אשר יגרום לחיכוכים עם ארה"ב. למרות הנסיגה הכלכלית, מנהיגי סין ימשיכו במדיניות סטטית שמטרתה להזרים הון למגזרים מועדפים, להפחית את התלות בטכנולוגיה זרה ולאפשר מודרניזציה צבאית. הכלכלה הסינית תאט בשנים הקרובות בשל חסמים מבניים וחוסר נכונותה של בייג'ינג להזרים סיוע משמעותי כדי לעודד את הפעילות. הממשל מבין את הבעיות, אך נמנע מפעולות הנוגדות את העדיפות שמעניק הנשיא שי ג'ינפינג להשקעות ממשלתיות ישירות בייצור ובתעשיה. סביר להניח שההאטה בסין תוריד את מחירי הסחורות בעולם ותפגע בכושר התחרות של הייצוא ממדינות אחרות, ובכך תאט את הצמיחה העולמית. סין מתמקדת בתוכנית למודרניזציה של הצבא האמורה להסתיים ב-2035 וביצירת צבא ברמה עולמית עד 2049. בינתיים, המפלגה מקווה להשתמש בצבא כדי להבטיח את מה שהיא מכנה "ריבונותה הטריטוריאלית", להרחיב את השפעתה באזור ולהפגין עוצמה עולמית – בעיקר כדי למנוע מארה"ב להתערב במישרין בסביבתה. עם זאת, חוסר ניסיון קרבי מחליש את הצבא הסיני ומפחית את רצונה של ההנהגה ליזום עימות, וזאת לצד דאגתה מן השחיתות הפוגעת ביכולת הצבאית. סין ממשיכה להציב את איום הסייבר המשמעותי ביותר לממשל האמריקני, למגזר הפרטי בארה"ב ולרשתות תשתיות חיוניות. היא ממשיכה בניסיון להשיג מודיעין בתחום הסייבר, וייצוא טכנולוגיות המעקב, המידע והתקשורת שלה מגביר את האיום. העדיפות שמעניק שי לתחום הצבאי פוגעת ביכולתה של סין לפתור את בעיותיה הפנימיות הסבוכות ומעכב את הגשמת היעד של הפיכה לכוח מרכזי בבמה העולמית. מנהיגי סין מודאגים במיוחד מהשחיתות, חוסר האיזון הדמוגרפי והבעיות הפיסקליות והכלכליות – שכולם משפיעים על הביצועים הכלכליים ועל רמת החיים, שני מרכיבי מפתח בתמיכת האוכלוסייה בשלטון.

המלחמה באוקראינה גרמה לרוסיה נזק עצום מבית ומחוץ, אך היא מפגינה יכולת עמידה ומסוגלת להמשיך לקדם את האינטרסים שלה ולאיים על אלו של ארה"ב ושל המערב. קשריה המתהדקים עם אירן, סין וקוריאה הצפונית מאפשרים לה להאיץ את הייצור הביטחוני ואת הכלכלה, מה שמציב אתגר משמעותי בפני המערב. רוסיה תמשיך לקדם את האינטרסים שלה בדרכים תחרותיות ולעיתים תוקפניות ופרובוקטיביות. מוסקבה תמשיך להשתמש בכל האמצעים שברשותה כדי לקדם את האינטרסים שלה ולחתור תחת ארצות הברית ובעלות בריתה, אם כי ניצבים בפניה מספר אתגרים, ובהם הניתוק מן השווקים והטכנולוגיה במערב ובריחת הון אנושי. פעולותיה יהיו החל משימוש בענף האנרגיה כדי לכרסם בתמיכת המערב באוקראינה, דרך הטרדות צבאיות וכלה במבצעי ריגול וסייבר (תחום בו הסיכון ממנה גדול במיוחד). הצבא הרוסי זקוק לשנים של התאוששות מן האבידות שספג באוקראינה ואשר מוערכות ב-300,000 איש. רוסיה תגביר את הסתמכותה על נשק גרעיני (אותו תמשיך לפתח) ויכולות בחלל כדי ליצור הרתעה אסטרטגית, בעוד היא פועלת לבנות מחדש את הכוחות הקרקעיים וכאשר חיל-האוויר והצי מספקים לה יכולות בינלאומיות מסוימות.

קים ג'ונג-און ימשיך לפתח נשק גרעיני ויכולות צבאיות קונבנציונליות המאיימים על ארה"ב ובעלות בריתה, ואשר יאפשרו לו לפעול בתוקפנות בניסיון לעצב לטובתו את האווירה הביטחונית באיזור. קוריאה הצפונית פועלת להדק את הקשרים עם סין ורוסיה במטרה לזכות ברווחים פיננסיים, תמיכה דיפלומטית ושיתוף פעולה ביטחוני. קרוב לוודאי שאין למשטר כוונה לשאת ולתת על תוכניתו הגרעינית, שבעיני קים היא מפתח להמשך שלטונו ולגאווה לאומית. הוא גם מקווה שיוכל לנצל את קשריו עם רוסיה כדי לזכות בהכרה בינלאומית בארצו כמעצמה גרעינית. הצבא הצפון-קוריאני יציב איום רציני לארה"ב ובעלות בריתה בכך שישקיע ביכולות נישתיות שמטרתן להעניק לקים את האפשרות להתמודד מול התערבות חיצונית, לצמצם את הפער ביכולות הקונבנציונליות ולקדם מטרות פוליטיות. הוא מחויב לפיתוח של הגנה מפני טילים, ראשי נפץ גרעיניים מגוונים ויכולות להנחתת מכה גרעינית שנייה. גם יכולת הסייבר של קוריאה הצפונית מהווה אתגר משמעותי, במיוחד לארה"ב וקוריאה הדרומית. בטווח הארוך יהיה על קים לאזן בין רצונו בשליטה מוחלטת לבין ההשלכות השליליות על המצב הכלכלי בארצו. קים מעדיף שליטה מרוכזת ביותר על התושבים והכלכלה, תוך הפעלת דיכוי אכזרי וניהול כושל והרעה בתנאי החיים. המשטר מפחד מזה זמן רב מפני אובדן השליטה על התושבים ומנסה למחוק את הממדים הצנועים של כלכלה פרטית שנוצרו בשנות ה-1990 ולהבטיח שליטה מוחלטת שלו על כל תחומי החיים.