בית המשפט העליון אישר לראשונה (20.3.24) להרוס את ביתו של מחבל שביצע פיגוע שלא הסתיים ברצח. הוא שב ואומר כי מצב המלחמה מחייב יצירת הרתעה ממשית מפני פיגועי טרור, כולל באמצעות הריסת בתי מחבלים, גם כאשר מדובר בירושלים. בג"ץ דחה ברוב דעות עתירה נגד הריסת ביתו של עבד אל-פאתח אל-מחתסב, אשר פצע באופן אנוש שוטר ליד תחנת המשטרה בעיר העתיקה שבוע לאחר פרוץ המלחמה. הבית מצוי בשכונת בית חנינא שבמזרח ירושלים.
השופט
דוד מינץ אומר: "המציאות הקשה והמורכבת של ימים אלו, ורמת הסיכון הגבוהה שנאלצת מדינה ישראל להתמודד עמה - בימי שגרה ככלל ועל אחת כמה וכמה בימי מלחמה - מחייבת יצירת הרתעה ממשית מפני ביצוע מעשי טרור נוספים. הצורך בהרתעה אך גובר נוכח האיומים הביטחוניים החמורים ואירועי המלחמה בה מצויה המדינה בחצי השנה האחרונה.
"דברים אלה נכונים גם לגבי אזור יהודה ושומרון ומרחב ירושלים, שם על-פי האמור בתגובת המשיבים ההסלמה הביטחונית לובשת צורה ומתפתחת, דבר המביא להגברת הסיכון לפעולות טרור ולהגברת הצורך בהרתעה. טענה זו אף נתמכה בחוות הדעת ובחומר הביטחוני החסוי שהוגש לעיוננו. אין אפוא מקום לקבל את טענת העותרים כי העיר ירושלים איננה מהווה בימים אלה מוקד כלשהו לפעילות טרור".
"כורח המציאות הקשה" השופט
יוסף אלרון אומר: "אין לכחד כי בעבר השימוש בתקנה 119 [הרס בתים] היה מדוד יותר. כעת, בנסיבות הזמן והמצב, הוצג לפנינו הצורך בהגברת השימוש בתקנה 119. אין ספק כי מצב הדברים אינו כתמול שלשום. אף אין מדובר בתקופה של 'גל טרור'. אנו בעת מלחמה, מלחמה קשה אשר פרצה ימים ספורים לפני הפיגוע הנדון. כפי שציינתי לאחרונה בהקשר אחר: 'אם ככלל יש להעניק משקל נכבד ביותר לשיקול ביטחון המדינה, הרי שבעת מלחמה משקלו של שיקול זה גובר עוד יותר'. אם כן, מה שבעבר היה נראה כצעד שניתן להימנע ממנו, כעת הוא כורח המציאות הקשה אשר נכפתה על מדינת ישראל".
בהתייחסו לכך שהפיגוע לא הסתיים במוות אומר אלרון, כי השתכנע מעמדת המדינה ולפיה לא ניתן להשיג את ההרתעה באמצעות אטימה בלבד. הוא מוסיף: "לעניין ההרתעה עבריין שעשה הכל על-מנת להשלים את מעשהו אולם לא הצליח להשלימו, כמוהו כמי שביצע עבירה מוגמרת. הריסת הבית ממילא אינה עונש, ותכליתה הרתעתית במהותה. משכך, איני רואה להציב הגבלה קשיחה על סמכותו של המשיב 1 לפי תקנה 119 ולאפשר שימוש בה רק במקרים שבהם המחבל הצליח במזימתו להמית את הקורבן.
"זאת ועוד: בענייננו, המקרה בכללותו מגלם נסיבות חמורות - הפיגוע בוצע בסמוך לתחנת משטרה המהווה סמל שלטוני. כמו-כן, כאמור, אחד מבין השוטרים נפצע באופן אנוש ונפגע מהירי במספר מקומות - ביניהם בראשו, בחזהו ובבטנו. הוא עבר מספר רב של הליכים רפואיים, מצוי בתהליך שיקום ומצבו הרפואי מתואר כ'מורכב'. חומרה משמעותית נוספת ישנה גם בעיתוי הפיגוע - ימים ספורים לאחר ה-7.10.2023".
השופט
יצחק עמית דוחה את הטענה לפיה זוהי הפעם הראשונה בה נהרס ביתו של מחבל בעקבות פיגוע שלא הסתיים במוות. הוא מזכיר, כי כך נעשה גם כאשר נעשה ניסיון לרצוח את
יהודה גליק, ושם הוציא בג"ץ צו על תנאי שהורה לבחון אפשרות של אטימה במקום הריסה. בעקבות זאת, החליט אז צה"ל להסתפק באטימה; לדעת עמית, יש מקום להוציא צו דומה גם במקרה זה. את משפחתו של המחבל ייצג עו"ד עודה נאסר, ואת המדינה - עו"ד
יונתן ברמן.