הנשיא ג'ו ביידן הודיע (21.7.24) על הסרת מועמדותו לנשיאות ארה"ב מטעם המפלגה הדמוקרטית בבחירות שיתקיימו ב-5 בנובמבר. בהודעה נפרדת הכריז ביידן על תמיכתו בסגניתו, קאמלה האריס. ההכרעה תיפול בוועידת הדמוקרטים בחודש הבא בשיקגו, אם כי נראה שדרכה של האריס סלולה. בכך מסתיימים שבועות של משבר חסר תקדים, שהחל בעקבות כשלונו המהדהד של ביידן בעימות מול דונלד טראמפ בסוף יוני. במכתב שפרסם ברשתות החברתיות, אומר ביידן: "שירותי כנשיאכם היה הכבוד הגדול ביותר בחיי. התכוונתי לבקש להיבחר מחדש, אך השתכנעתי שטובת המפלגה וטובת המדינה הן שאפרוש ואתמקד בצורה מלאה במילוי חובותי כנשיא עד תום כהונתי". הוא הודיע שינאם לאומה בהמשך השבוע והודה להאריס "שהייתה שותפה נהדרת בכל העבודה הזאת". כאמור, ביידן לא הודיע על תמיכה בהאריס וגם לא אמר כיצד לדעתו על המפלגה לבחור את המועמד לנשיאות. בפוסט נפרד כתב ביידן: "ההחלטה הראשונה שלי כמועמד המפלגה ב-2020 הייתה לבחור את קאמלה האריס כסגנית נשיא. זו הייתה ההחלטה הטובה ביותר שקיבלתי. היום אני מביע את מלוא התמיכה והגיבוי בקאמלה כמועמדת המפלגה שלנו השנה. דמוקרטים - זה הזמן להתאחד ולנצח את טראמפ. הבה נעשה זאת". אנשי מטהו של ביידן קיבלו הודעה על פרישתו דקה אחת בלבד לפני שהיא פורסמה, כאשר חלקם היו בעיצומן של שיחות לחיזוק התמיכה בו. שלוש שעות לאחר הודעתו של ביידן, הודיעה האריס רשמית שהיא מתמודדת לנשיאות. "לכבוד הוא לי לזכות בתמיכתו של הנשיא ובכוונתי לבקש את המועמדות ולזכות בה", כתבה בהודעתה. נותרו 107 ימים עד הבחירות. נילחם יחד וננצח יחד". האריס שיבחה את הישגיו של ביידן (בהם היא רואה את עצמה כשותפה) והוסיפה: "מורשת ההישגים שלו היא חסרת תקדים בהיסטוריה המודרנית של ארה"ב, והיא עולה על זאת של נשיאים רבים שכיהנו שתי קדנציות".

שיעור תמיכה נמוך ללא תקדים

ביידן זכה במועמדות המפלגה הדמוקרטית ללא מתחרים של ממש, בהתאם לנוהג שלא להתייצב מול הנשיא המכהן בתוך מפלגתו. עם זאת, חששות לגבי יכולתו למלא את התפקיד עד שיהיה בן 86, עמדו ברקע כל העת. חלק ניכר מן האמריקנים, כולל שיעור משמעותי מבין הדמוקרטים, אמרו בסקרים לאורך חודשים ארוכים שביידן זקן מדי לכהונה שנייה - אם כי בבחירה בינו לבין טראמפ (בן ה-78, דהיינו בן 83 בסיום הקדנציה הבאה, שגם לו יש מעידות רבות) רבים המשיכו לתמוך בו. משמעותית יותר הייתה העובדה, שמאז הנסיגה הכאוטית מאפגניסטן בקיץ 2021, שיעור התמיכה בביידן (approval rate) היה נמוך מאוד - לרוב מתחת ל-40% - וכיום הוא הנמוך אי-פעם ביחס לנשיא מכהן בתקופה שערב הבחירות. ביידן נפגע במיוחד בשני הנושאים שעל-פי הסקרים הם החשובים ביותר למצביעים: האינפלציה המהירה והגידול הניכר במספר המסתננים דרך גבול מקסיקו. למרות שהאינפלציה יורדת בחודשים האחרונים, האמריקנים עדיין משלמים יותר ובצורה משמעותית בעד מוצרי יסוד, דלק ודיור. ולמרות שהיו אלו הרפובליקנים, בהמרצתו של טראמפ, אשר טרפדו הסכמה דו-מפלגתית למאבק בהסתננות - הכשלון רשום על שמו של ביידן. החששות והספקות הפכו למפולת לאחר העימות בין ביידן לטראמפ לפני שלושה שבועות, בו ביידן גמגם, לא נתן תשובות מלאות וסדורות ונראה מותש. אומנם טראמפ כהרגלו שיקר והכפיש, אך תשומת הלב התמקדה בהופעתו של ביידן, אשר נתפסה כאישוש לכך שמצבו הקוגניטיבי אינו מאפשר כהונה נוספת. ביידן ואנשיו טענו שהיה זה "ערב רע אחד" אשר נבע מהצטננות ועייפות, אך הנזק היה כבד מכדי שניתן יהיה לתקנו. ראיונות ומסיבת עיתונאים שקיים ביידן בשבועות שחלפו לא הצליחו לשנות את הרושם, בין היתר משום שגם בהם היו לו טעויות מביכות. ביידן הגיע לעימות בעמדה של בערך שוויון בסקרים הארציים, אך כאשר טראמפ מוביל בצורה עקבית ברוב או בכל שש מדינות המפתח בהן יוכרעו הבחירות: אריזונה, ג'ורג'יה, ויסקונסין, מישיגן, נבאדה ופנסילבניה. הוא היה חייב לנצח בעימות בצורה משכנעת כדי לנסות ולשנות את המגמה, ולכן אפילו תיקו לא היה מספק מבחינתו - קל וחומר התבוסה שהנחיל לעצמו במו ידיו. ככל שסברו שיש להחליף את ביידן, הבעיה של המפלגה הדמוקרטית הייתה כפולה: כיצד לעשות זאת כל עוד הוא דבק ברצונו להתמודד, וכיצד לבחור מועמד חילופי פחות מארבעה חודשים לפני הבחירות וחודשיים לפני תחילת ההצבעה המוקדמת. עם הימים, גברו הקולות בתוך המפלגה שקראו לביידן לפרוש והסקרים לימדו שטראמפ מגדיל את יתרונו במדינות המפתח. קריאות פומביות נשמעו מכ-40 מבין 260 המחוקקים הדמוקרטיים (חמישה סנאטורים ולמעלה מ-35 צירים), ורבים אחרים אמרו זאת בשיחות פרטיות שהודלפו.

הלחצים של בכירי הסיעה

משמעותית במיוחד הייתה עמדתם של שלושה מבכירי המפלגה: מנהיג הרוב בסנאט, צ'אק שומר; מנהיג המיעוט בבית הנבחרים, האקים ג'פריז; ויו"ר בית הנבחרים לשעבר, ננסי פלוסי. שומר וג'פריז אמרו לביידן, כי מועמדותו מסכנת משמעותית את הסיכוי של הדמוקרטים לשמור על הרוב הדחוק בסנאט (במיוחד אם יהיה בו תיקו וההכרעה תעבור לסגן הנשיא) ואת הסיכוי שלהם לחולל מהפך בבית הנבחרים. שומר אף קרא לו במפורש להסיר את מועמדותו. פלוסי, בעלת ברית ותיקה של ביידן ובעלת חושים פוליטיים מחודדים במיוחד, אמרה לו גם היא שעליו לשקול שוב את מועמדותו. הנשיא לשעבר ברק אובמה, שביידן היה סגנו במשך שמונה שנים ושיחסיהם האישיים קרובים במיוחד, הביע ספקות משמעותיים לגבי סיכוייו של ביידן ורמז שעליו לשקול שוב את עמדתו. כל האמירות הללו היו בשיחות סגורות עם ביידן או בשיחות פרטיות אחרות, אך גם הן דלפו - ולא במקרה. גורם אחר בעל חשיבות רבה היה הקושי הפיננסי הגובר של קמפיין ביידן. במשך חודשים ארוכים היה לו יתרון של עשרות מיליוני דולרים על טראמפ, המשתמש בכספי התרומות גם למימון הגנתו בהליכים המשפטיים הרבים נגדו. אולם לאחר העימות עצרו תורמים גדולים העברה של לפחות 90 מיליון דולר והקמפיין הצליח לגייס רק מחצית מהסכומים המתוכננים - וזאת לאחר שכבר רכש פרסומות בטלוויזיה ובערוצים הדיגיטליים בסכומים גבוהים. אנשיו של ביידן החלו לומר, כי ייתכן שמחסור בכספים הוא שיהיה בסופו של דבר הגורם המכריע. ביידן ואנשיו התעקשו מאז העימות שבכוונתו להתמודד עד הסוף ואף הביעו ביטחון ביכולתו לנצח את טראמפ. אמירות אלו נתפסו חלקית כאמונה אמיתית, חלקית כביטוי לעיקשות המאפיינת את ביידן (לטוב ולרע), חלקית כאינטרס של המקורבים שלא רצו לאבד עמדות כוח, וחלקית העלו חשש שביידן אינו מקבל מאנשיו את מלוא התמונה. כך למשל, ביידן התעקש שיש בידיו סקרים לפיהם יוכל לנצח - אם כי לא הציג אותם, וכל הסקרים הפומביים הצביעו על ההפך. ביידן הוא הנשיא השני בלבד בעידן המודרני שאינו מתמודד לכהונה שנייה מתוך הכרה בכך שהוא צפוי לתבוסה. הקודם היה דמוקרט גם הוא - לינדון ג'ונסון ב-1968, על-רקע מלחמת וייטנאם שגרמה לכך שסיכוייו לנצח יהיו אפסיים. ג'ונסון הודיע שלא יתמודד בסוף מארס 1968 - שמונה חודשים לפני הבחירות, מה שאפשר לדמוקרטים לנהל הליך פריימריז מלא לבחירת מחליפו. הודעתו של ביידן היא הסמוכה ביותר אי-פעם לבחירות, וכאמור תהיה זו הוועידה שתחליט מי יהיה מועמד המפלגה לנשיאות.