בבקשתו להעברת הדיון מהמחוזי, טען גרטלר באמצעות עורכי דינו (ד"ר דורי קלגסבלד, אמיר שרגא, בועז בן-צור, חגי הלוי) כי קיים ניגוד עניינים מצד אורנשטיין, לאור העובדה שאורנשטיין שכיהן בתפקיד נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, "הוא בעל היכרות אישית עם רבים משופטיו והיה מן הסתם מעורב ניהולית בעבודתם של שופטים רבים ובמינוי ובקידום של חלקם". נטען עוד, כי אורנשטיין מונה לבורר חליף (במקום אורי גורן שנאלץ להתפטר לאחר שנודע לו כי האחים גרטנר שכרו נגדו חוקר פרטי) על-ידי השופטת יהודית שבח - מי שהייתה סגניתו של אורנשטיין, ועל -כן אין זה ראוי שבאותו בית המשפט ובפני מי משופטי ערכאה המכירה אותו אישית תדון שאלת נקיון כפיו של אורנשטייין וניגודי עניינים בהם לקה. בכתבי הטענות אף נטען, כי אורנשטיין הוציא בחופזה מתחת ידיו את פסק הבורר וחתם עליו, נמנע מלדון בתביעה שכנגד אותה הגיש גרטלר נגד האחים גרטנר על-סך 129 מיליון דולר, והוא אף נמנע מלדון בחמש החלטות קודמות שלו שהיו טעונות הכרעה - כפוף לשמיעת טיעוניו של גרטלר. כל זאת עוד בטרם בוצעה הגהה כדבעי בפסק הבורר, וזאת בהכירו היטב שהוא נתן לסיכון של חקירה משטרתית קרובה בפרשת אפי נוה, סיכון שהיה עלול עם חקירתו באזהרה לפוסלו מלהמשיך בבוררות וממתן פסק בורר. האחים גרטנר התנגדו לבקשה, בטענה, בין היתר, שזו הוגשה כחלק מטקטיקה פסולה של דחייה וניסיון התשה של המבקשים. לטענתם, אין ממש בטענה ל"ניגוד עניינים", וכי היענות לבקשה תיצור תקדים שעלול להקים "עילת פסלות" כנגד עשרות שופטים בדימוס שמתמנים כבוררים, ואשר כיהנו כשופטים בבית המשפט עובר לפרישתם. גרטנר טענו כי יש לאפשר את הדיון במחוזי ת"א כדי שזה יאשר את פסק הבורר, ללא עיכובים נוספים. השופט עמית נמנע בהחלטתו מהכרעה בטענות הרבות שהוצגו בפניו בשאלת ניגודי העניינים של אורנשטיין, בסיכונים בהם היה נתון, ובכלל - בנסיבות המיוחדות שאף הובילו לחקירה משטרתית נגדו, שהובילו לדרישת גרטלר לפסול את פסק הבוררות מעיקרו. טענות אלה יוכרעו בדיון העיקרי בבית המשפט המחוזי. השופט עמית הסתמך בהחלטתו על הלכות קודמות שנקבעו, וקבע כי "בהינתן שהטענות אינן מופנות כלפי בית המשפט עצמו אלא כלפי הנשיא בדימוס אורנשטיין, שאינו מכהן כשופט בבית המשפט המחוזי מזה כארבע שנים, ובהינתן המספר הרב של שופטים בבית משפט זה, שחלקם מונו גם לאחר פרישתו", אין מקום להעברת הדיון לבית משפט מחוזי אחר. בשל הנסיבות המיוחדות של הליך זה, לא חויב גרטלר בהוצאות. השופט יצחק עמית מכוון בהחלטתו להדוף טענות לזיקה פסולה בין אורנשטיין לבין השופטים במחוזי ת"א - נוכח זאת שחלפו 4 שנים מאז פרישתו. דא-עקא, מערכת היחסים הקרובה בין הנשיא בדימוס אורנשטיין לרבים משופטי המחוזי בת"א היא שהביאה לזרימת תיקי גישור ובוררויות יוקרתיים מהמחוזי בת"א אל אורנשטיין, כמו גם את תיק הבוררות גרטנר-גרטלר. יודגש, אף שדן גרטלר הביס את האחים גרטנר בבוררות ומרבית תביעתם נדחתה, כופר גרטלר בחיובו לפי תחשיבי הריביות שנקבעו על-ידי אורנשטיין, ומכאן התנגדותו לאישור פסק הבורר בבית המשפט. במקביל, בקשתו של גרטלר לביטול פסק הבוררות נובעת, בין היתר, מהתעלמות הבורר מהתביעה שכנגד אותה הגיש נגד האחים גרטנר. בפני ביהמ"ש עומדת עתה האפשרות לתקן את החלטת הבורר בתחשיב הריביות, ולהתאמו לקבוע בחוק, וכן להשיב את הצדדים לבורר על-מנת לדון בתביעה שכנגד.