שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיכל אגמון-גונן, הורתה (10.9.24) סעיף חשוב מכתב האישום בפרשת בזק. היא קבעה, כי החדירה לטלפון של עמיקם שורר, שהיה יועץ של בזק, בזמן החקירה בעשור שעבר הייתה בלתי חוקית ולא ניתן לבצע כעת מחדש את החיפוש; המדינה טענה, כי בלא ראיות אלו - לא תוכל להוכיח את אותו סעיף. כתב האישום (בפרשה ממנה הסתע, תיק 4000 נגד בנימין נתניהו) עוסק בשתי עסקות בעלי עניין בהיקף של מאות מיליוני שקלים שביצעו בזק ובעל השליטה דאז, שאול אלוביץ, בשנים 2017-2013: מכירת השליטה בחברת yes מחברת יורוקום שהייתה בבעלותו המלאה של אלוביץ לבזק הציבורית; ורכישת שירותי לווין בידי yes מחברת חלל שהייתה גם היא בשליטתו הפרטית של אלוביץ. האישום הראשון מייחס לאלוביץ ולבכירי yes באותה עת פעולה מרמתית, שנועדה לנפח את שוויה של החברה וכך להעלות את התמורה שתקבל יורוקום. באישומים השני והשלישי נטען, כי מזכירת החברה דאז, לינור יוכלמן, ושורר הדליפו לאלוביץ ובנו אור אלוביץ מידע מתוך דיוני הוועדות הבלתי-תלויות שהקימה בזק כדי לבחון את שתי העסקות, מאחר שמדובר בעסקות בעלי עניין. בכך, טוענת המדינה, ביצעו הארבעה עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (שכן ידעו לאן הרוח הנושבת ובהתאם לכך הגישו את העסקות לאישור הדירקטוריון והאסיפה הכללית) ושל מרמה והפרת אמונים בתאגיד. לאישומים אלו מתייחס סעיף 119 בכתב האישום, אותו מחקה אגמון-גונן: "בנוסף למסמכים שהודלפו, קיבלו נאשמים 3-1 [אלוביץ ושורר] מנאשמת 4 [יוכלמן] עידכונים על אודות מה שנאמר והתרחש בתוך דיוני הוןעדה הבלתי-תלויה, ובכלל זה עידכונים מתוך דיונים בעלי חשיבות ורגישות מיוחדות. "כך, למשל, קיבלו נאשמים 3-1 מנאשמת 4 עידכונים בדבר טווח המחירים שיועצי הוועדה ראו כראוי בעבור רכישת yes, התמורה המירבית הראויה וההצעה הכספית שאיתה כדאי לפתוח במו"מ, וכן את עמדת יו"ר הוועדה באשר למתווה העסקה מבחינת החלוקה בין תשלום במזומן לתשלום מותנה. כמו-כן קיבלו נאשמים 3-1 מנאשמת 4 עידכונים באשר לעמדת הוועדה בנושאי מס, שהיו מהותיים במו"מ על עסקת בזק-yes". המדינה אמרה כי לא תוכל להוכיח סעיף ללא צו חיפוש שיאפשר לה להגיש תכתובות ווטסאפ של שורר. בשנת 2017 ביצע חוקר רשות ניירות ערך, ליאור שפיץ, חיפוש בטלפון של שורר, שלדברי המדינה היה מוגבל מסיבות טכנולוגיות; היא ביקשה לערוך חיפוש נוסף כעת, תוך שימוש בטכנולוגיות עדכניות, במטרה לשאוב מן המכשיר כמות גדולה יותר של מידע. ההגנה התנגדה, בטענה שבחיפוש המקורי נפלו פגמים ניכרים ולכן לא ניתן לשוב ולבצעו כעת - ואגמון-גונן קיבלה טענה זו. גונן מונה שורה ארוכה של פגמים בחיפוש המקורי, ובהם: הרשות ביקשה וקיבלה מבית המשפט צו חיפוש שני לטלפון, מבלי ליידע אותו על קיומו של צו קודם; החיפוש בוצע חמישה חודשים לאחר הוצאת הצו, שהוגבל ל-30 יום; הטלפון הועבר לשתי מעבדות שלא נזכרו בצו ואין תיעוד לגבי מה שנעשה בו; שפיץ חדר לטלפון ללא צו חיפוש וללא תיעוד; שפיץ לא היה חוקר מחשב מיומן כנדרש; הוא חדר שוב לטלפון בשנת 2018, ללא צו וללא תיעוד; בהמשך נעשה עוד ניסיון לחדור לטלפון ללא צו. עוד קובעת אגמון-גונן, כי הבקשה לחיפוש כעת אינה עומדת בתנאי הנחיית פרקליט המדינה לגבי השלמת חקירה כה מאוחרת (בעיצומה של פרשת התביעה). בנוסף לכך, הפגמים החמורים בחיפוש המקורי מחייבים לדחות את הבקשה הנוכחית; "דחיית הבקשה תהווה תמריץ לפעול כחוק באיסוף ראיות בכלל, ובחיפוש בטלפונים בפרט", היא אומרת. "מקרה כמו זה הוא ההזדמנות היחידה של בית המשפט להתייחס לתופעה בעייתית זו של חיפושים שאינם כדין בטלפונים של חשודים. על בית המשפט לסרב למתן צו חיפוש בנסיבות אלו ולא ליתן תמריצים שיעודדו תופעה זו".