כל ילד ביולוגי של חייל שנספה במערכה יהיה זכאי להטבות שמעניק החוק ליתום, ללא כל בדיקה נוספת. כך קובע לראשונה (30.9.24) שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין. המדינה מסרה בדיון, כי כל יתום מקבל שני מיליון שקל, וכי ייתכן שבעקבות מלחמת חרבות ברזל ייוולדו למעלה מ-100 ילדים לחיילים שנפלו באמצעות קצירת זרע לאחר המוות - כך שמדובר בעשרות ואולי מאות מיליוני שקלים. שטיין אומר: "טוב נעשה אם נבסס את זכאות היתום להטבות על-פי חוק המשפחות על זיקת ההורות הביולוגית כפשוטה. אם הנספה הוא אביו הביולוגי של הילד שנולד מזרעו, הילד יוכר כיתום ויהא זכאי להטבות מבלי שקצין התגמולים - ואחריו ועדת הערעורים ובתי המשפט - יידרשו לבחון דברים שבלב ואת דפוסי החיים המשפחתיים אשר קדמו לפטירתו של הנספה. חוק המשפחות אינו דורש זאת, וגם אנחנו לא נדרוש". הוא אומר כי זוהי שאלה חשובה "במיוחד במציאות הקשה דהאידנא אשר נכפתה עלינו על-ידי אויבי המדינה". חוק משפחות חיילים שנספו במערכה מעניק הטבות של יתום ל"ילדו של הנספה - ובכלל זה ילד חורג או ילד מאומץ - שלא מלאו לו 21 שנה". המדינה טענה, כי לצד האבהות הגנטית - יש להוכיח שהנספה היה אביו הפונקציונלי של היתום, כלומר: אביו בפועל. המדינה אומנם לא טענה שיש למנוע את ההטבות מכל מי שנולד לאחר נפילתו של האב, אך טענה שיש למנוע אותן במקרה בו הילד נולד מהפריה מלאכותית למי שלא הייתה בת-זוגו של האב (כמו במקרה שהגיע להכרעת בית המשפט העליון). שטיין דוחה בחריפות עמדה זו: "במלוא הכבוד, טענתה זו של המדינה תלויה על בלימה. בעמדנו מול הוראת חוק ברורה, חובה עלינו ליישמה כלשונה מבלי לכלות את המשאבים השיפוטיים - ובראשם המשאב היקר מכל: זמן - על איתור הרציונלים האפשריים אשר הניעו את המחוקק להגיד את אשר אמר 'ברחל בתך הקטנה'. בהינתן הוראת חוק ברורה ותקפה בהיבט החוקתי, העיסוק ב'מדוע ולמה?' בגִדְרה של התדיינות משפטית הוא עיסוק עקר שמכלה לשווא את המשאבים השיפוטיים ואת הוצאות ההתדיינות בהן נושאים בעלי הדין".

המדינה מתעלמת מהכרת התודה

החוק אינו דורש אבהות פונקציונלית אלא רק אבהות ביולוגית, מדגיש שטיין, וכך גם בחוקים אחרים: "לפי הדין הכללי, כל ילד ביולוגי של הנפטר הוא ילדו... בחוק המשפחות אין דבר או חצי-דבר אשר עשוי ללמד על כוונת המחוקק לסטות בעניין זה מהדין הכללי". שטיין מביא שתי דוגמאות בהן יישום הרציונלים של המדינה ימנע הטבות מיתום, למרות שאין מחלוקת שאביו נספה במערכה. הוא גם מוסיף, שהמדינה מתעלם מרציונל חשוב של חוק המשפחות: הכרת תודה לחיילים שנספו. "אם המחוקק לא יהא שבע רצון מתוצאה זו מסיבות שהמדינה הצביעה עליהן או מסיבות אחרות, חזקה עליו כי יידע לשנות את דברו הנוכחי באמצעות תיקון חקיקה", מעיר שטיין. שטיין דחה את ערעורה של המדינה בנוגע לילדה שנולדה בשנת 2011 מזרעו של חלל צה"ל, אשר נפל בשנת 2002. לבקשת הוריו, זרעו נקצר מגופו ושימש להפריה מלאכותית באישה שלא הכירה את החייל. הילדה רשומה במשרד הפנים כבתו של החייל ונושאת את שמו. משרד הביטחון דחה את בקשתה להכרה כיתומת צה"ל, ועדת הערעור הפועלת מכוח החוק קיבלה את ערעורה, בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המדינה וגם שטיין דחה אותו. כאמור, ייתכן שבעקבות חרבות ברזל ייוולדו עשרות ילדים בנסיבות דומות - וכולם יקבלו את ההטבות של יתומי צה"ל. השופטים יוסף אלרון ודוד מינץ הסכימו עם שטיין. המדינה חויבה בתשלום הוצאות בסך 25,000 שקל. את המדינה ייצגו עוה"ד ישראל בלום ושרון מן-אורין, ואת הילדה - עוה"ד חן גל ויצחק מירילאשוילי.